אחרי שאתי עברה את הניתוח בשלום קיבלתי אישור לספר הכל

״לא דמיינתי את הכאבים?״ זו השאלה הראשונה שאתי שאלה אותי כשהיא חצי מסטולה בחדר התאוששות. ״לא מאמי, לא דמיינת. היו לך נגעים וניקו את הכל.״ היא לא זוכרת אבל היא הטילה דמעה. גם כשהיא מעורפלת לחלוטין יכולתי לראות דרך הפנים שלה את אנחת הרווחה והניצחון שלה. ככה זה שאף אחד לא מאמין לך, טוב חוץ ממני.

כשהכרתי את אתי היא סיפרה לי שהיא מתמודדת עם מחלת הפיברומיאלגיה, מחלה כרונית של כאבים. גבר אחר אולי היה נרתע אבל אני הכרתי את המחלה מפעילויות שלי עם אנשים עם מוגבלות. ראיתי איך אתי מתמודדת וזה גרם לי להעריך אותה עוד יותר. למרות הכאבים היא המשיכה לעבוד ולנהל שגרת חיים נורמלית ועוד לצאת עם גבר נכה.

קצת לפני שהתפרצה הקורונה אתי עברה התקף כאבים קשה והכרחתי אותה ללכת למיון לבדוק מה קורה. היא אמרה שזה מהפיברו ואני אמרתי לה שזה לא נראה לי. לאחר כמה בדיקות אחת הרופאות זרקה לאתי שהיא צריכה לבדוק אולי היא חולה באנדומיטריוזיס. לרוב הגברים אין מושג מה זו המחלה וגם להרבה נשים אבל לי היה ועוד איך מושג בזכות כמה ידידות מדהימות שפועלות להעלאת המודעות למחלה.

אבל אז התפרצה הקורונה והדבר האחרון שרצינו לעשות בזמן המגיפה זה להתחיל להסתובב בבתי חולים. כשהוכרז הסגר השלישי אתי התחילה לסבול מכאבים נוראיים והפסיקה לתפקד, זה הגיע למצבים שהייתי צריך להלביש אותה כי היא לא מסוגלת לזוז מהכאב, או לעזור לה לצאת מהמקלחת כי היא בקושי עומדת על הרגליים ולא בטוחה שהגוף שלה יחזיק את עצמו. כן אני שבקושי מצליח להחזיק את עצמו על הרגליים, רוב היום היא שכבה ונחה מנסה להתמודד עם הכאב. לפעמים הרגשתי שאני חי עם צל בבית. פה כבר לא וויתרתי לאתי ואמרתי לה שחייבים לבדוק את העניין עם האנדו ויש לי תחושה חזקה שמזה היא סובלת.

אתי לקחה את המושכות לידיים ולאחר התייעצות עם כמה מהנשים המדהימות שהזכרתי מקודם קבעה תור לד״ר אלעד ברקוביץ׳ מומחה למחלה. לאחר בדיקה קצרה וכאן המקום גם לציין מתחשבת, אכפתית, מכילה ורגישה הוא אבחן את אתי עם אנדו והמליץ לה לעבור ניתוח להסרה וניקוי של כל הנגעים שיש לה. מצד אחד שמחנו כי סוף סוף הבנו מאיפה נובעים הכאבים שלה אבל מצד שני זו הייתה חתיכת מכה מתחת לחגורה. אתי הייתה בשוק ולקח לה זמן לעכל את הנושא. זה עצר לנו את כל התוכניות עם החתונה והתהליכים להפריה. לא ידענו מתי יהיה הניתוח וכל העתיד שלנו קיבל אי ודאות ויציבות אחת גדולה.

לפני שאני ממשיך, מה זה אנדומיטריוזיס? אנדו = פנים, מטריום = רחם, היא מחלה גינקולוגית כרונית, דלקתית, תלוית אסטרוגן שבה תאים הדומים לתאים של רירית הרחם (הרקמה שמצפה את הרחם מבפנים) גדלים באזורים שמחוץ לרחם, כמו החצוצרות, השחלות או באזורים אחרים בחלל הבטן ובאגן הנשי. לעיתים הם עלולים לגדול אף באזורים מרוחקים יותר.

לפני חודש קיבלנו את התאריך המיוחל, לא לחתונה, לניתוח. אור בקצה המנהרה והתחלנו לתכנן שוב, חתונה, ילדים, מעבר דירה ושאר ירקות. ואז קופת חולים כללית החליטה לכבות את האור ולא אישרה התחייבות לאתי עבור הניתוח בשיבא. אתי אמרה לי ״על גופתי המתה אני לא עושה את הניתוח בשיבא!״ היא נלחמה בכל הכוח ולא וויתרה והיו רגעים שאני שקלתי להרים ידיים ולוותר אבל עמדתי לצידה. ביום רביעי לאחר התערבות של פניות הציבור של הכללית, היא קיבלה את האישור המיוחל. אחרי שבעה חודשים של כאבים שלא נתנו לה לנשום ולתפקד ראיתי ניצוץ של אושר על פניה.

ומעבר לכאבים ההתמודדות האמיתית היא עם חוסר אמונה מכולם. לא רק המערכת הרפואית או הרווחה. הפעם אני זה שהייתי עד להאשמת הקורבן שאתי עברה. וזה מגיע מכולם משפטים כמו: הכאבים זה רק בראש, תורידי במשקל, תשני אורח חיים, יהיה בסדר הכל יעבור, את מתמסכנת ורואה רק שחור. וזה גרם לה לאבד את האמון בעצמה, אולי היא באמת מדמיינת ואין לה כלום. לא נתתי לה את המקום להטיל ספק בעצמה, חלק מהדרך שעשיתי ואני עושה היא קודם כל להאמין למה שאתה מרגיש ויודע ולא מה אחרים מרגישים ויודעים יותר טוב בשבילך.

מגיל שש עשרה אתי מאובחנת עם מעי רגיז ועוד שלל בעיות של כאבים בבטן אבל בגלל חוסר מודעות למחלת האנדומיטריוזיס לקח 23 שנה עד שאיבחנו אותה. הזמן הממוצע לאבחון של המחלה הוא בין 10 ל-12 שנה! ואחת מכל עשרה נשים חולות במחלה! שהתחלנו לדבר עם קרובי משפחה על המחלה גיליתי שיש לי שתי קרובות שחולות במחלה שמעולם לא דיברו על הסבל שלהן.

לכן נשים יקרות אם אתן סובלות מהתסמינים הבאים:

כאבים קשים יותר וחריפים יותר מכאבי המחזור "הרגילים", לפני שמתחיל הדימום החודשי ובמהלכו. הכאבים האלה מקרינים לגב התחתון ולרגליים. דימום וסתי רב יותר או ארוך יותר מהנורמה (או ממה שהאישה רגילה). כאבים בזמן שמקיימים יחסי מין ולאחריהם. הפרעות במערכת העיכול כמו עצירות, צואה רכה עד שלשולים, נפיחות בבטן. כאבים כרוניים – רגישות וכאב עמום באגן. כאבים בעת ההשתנה, תכיפות ודחיפות במתן שתן, בעיקר בזמן הווסת. עייפות כרונית. מצב רוח ירוד, דיכאון.קושי להרות.

לכו להיבדק!

למחלה שלכן יש שם – אנדומיטריוזיס

מהרגע הראשון ידעתי שהכרתי אישה מיוחדת במינה אבל מה שעברנו ואיך שאתי התמודדה גרם לי פשוט להעריך אותה פי מיליארד יותר ולדעת שיש לי בת זוג שהיא פאקינג לוחמת, אמיצה, נחושה שלא מוותרת ולא מתייאשת בשום מצב. אחת כזו שאיתה אפשר לכבוש את כל העולם. אוהב אותך בייבי ושרק תהיי לי בריאה.

בשם אתי ובשמי תודה מכל הלב לד״ר אלעד ברקוביץ׳ ומחלקת נשים בשיבא תל השומר על הטיפול הרגיש והאכפתי. לבני המשפחה והחברים שהיו שם לחזק ולתמוך ברגעים הקשים והמאתגרים.

באהבה

אופיר ואתי❤