בגיל 33 אחרי הרבה מאוד זמן שחיפשתי זוגיות, כבר כל המשפחה והחברים ידעו כמה אני נואש. ניסיתי את מזלי בפייסבוק, טינדר. גני שעשועים. מה לא עשיתי. מהייאוש התמכרתי להורוסקופ יומי במאקו, רק שם קיבלתי הבטחה למצוא אהבה!

בגלל שדחו אותי מכל המדרגות. אמרתי ננסה גישה חדשה. לבוא עם ביטחון. באתי למישהי כמו ג'יימס בונד, הרמתי את הצווארון נתתי מבט ובקול עמוק הצגתי את עצמי "דהן, אופיר דהן" היא דפקה לי "סיוון, תעוף מכאן!"

המון אנשים שאלו אותי ״אופיר, למה שלא תחפש בחורה עם מוגבלות?״ זין!! שאני אתן למישהי לקחת לי את תשומת הלב כשאני נכנס לחדר? בחיים לא!

אנשים יוצאים. מבלים. מתנסים בזוגיות כבר בגיל 16. אני בגיל 33 פעם ראשונה במערכת יחסים רצינית. אין כבר צחוקים בגיל הזה. זה מערכת יחסים שבאה עם הסכם ממון. ביטוח לאומי. חלקת קבר.

בארוחות משפחתיות תמיד הרגשתי בודד. כולם נשואים. עם בנות זוג. דודים חסרי מודעות. ״נו אופיר מה קורה?״ יושב שם בפינה מבויש. מת להחזיר להם ״חדווה, מה אתך? קולונוסקופיה עשית כבר? אהרון, מה עם בדיקת הערמונית, זה הגיל״. ותמיד אותו משפט ״השנה אנחנו רוקדים בחתונה שלך!״ ומה שרץ לי בראש ״בעזרת השם. אבל אתם תרקדו, אני אשען על העמדת מגנטים״.

אופיר דהן מהדורה מוגבלת🤘🏻😎