כרוניקה של נכה - חלק ב׳

על הנייר הייתי החלום הרטוב של כל בחורה באפליקציות להכרויות. כלכלן בכיר, דירה מסודרת, רכב, כלבה חמודה. לא הייתי מציין שאני נכה, ידעתי שישר היא תפסול אותי. אמרתי קודם שתכיר אותי. הייתי מכיר מישהי. מדברים בטלפון. מכירים אחד את השנייה, יש כימיה, יש חיבור ורצון להיפגש. וזה נשמע לה שהיא זכתה בגבר מושלם.

לפני שנפגשים לדייט בבית קפה הייתי מספר על הנכות שלי. אבל זה לא פייר. זה כמו שאתה מתעניין בקניית רכב, שואל פרטים, ולא אומרים לך שיש בעיה בשלדה. אחרי שהבנתי את זה הייתי מספר את זה בשיחה הראשונה. שלא תקבל נכה בהפתעה.

ובשני המצבים אף אחת לא המשיכה איתי הלאה. ממש כמו בדיקה של רכב לפני קנייה. היו עושות לי צ׳ק ליסט בטלפון ״איך אתה? מה מצב השילדה? מה השנת ייצור שלך? כמה תאונות עברת?״. היו שומעות את המצב, לא היו מעבירות אותי הלאה. לא מעבירות אותי טסט. הייתי מרגיש כמו רכב גמור שמועמד לגריטה.

שנים שיגע לי את המוח מתי לספר למישהי על הנכות שלי. זה אולי נשמע מצחיק כי היום אני לא מפסיק לחפור עליה. אבל כמה שנים אחורה ולא הייתם שומעים מילה או רואים תמונה שמסגירה את הנכות שלי. מה שלא העסיק אותי בכלל זה איך אני מספר עליה או מתווך אותה לצד השני.

איך הייתי מציג את הנכות שלי למישהי?

״הנ״ל סובל ממחלה גנטית תורשתית. אני מתהלך בכבדות. קשה לי לרוץ. אני לא יכול ללכת מרחקים ארוכים. אני לא יכול לעלות מדרגות. עברתיי שני ניתוחים ברגליים ואחד בעמוד השדרה״

בואו רגע ננתח רק את המשפט הראשון.

הנ״ל – חשבתי שזה מצחיק לדבר על עצמי בגוף שלישי

סובל – כן איזה תענוג זה לבלות עם אדם שסובל כל היום, חלומה של כל אישה

מחלה – בהמשך לסובל, חלומה של אישה לטפל בגבר חולה.

גנטית תורשתית – שומעת זה גם יעבור לילדים שלך, לנכדים שלך, לנינים שלך.

ארבע רמזורים אדומים בוהקים לבחורה על המשפט הראשון. עכשיו למה לעזאזל שמישהי תצא עם מישהו שמציג את עצמו ככה?! גם אני הייתי בורח מעצמי היום כבר על המשפט הראשון. ומאיפה המשפט הזה הגיע לראש שלי?

כשירדתי לעומק התיק הרפואי שלי בתחקיר על הסדרה ישר זה קפץ לי לעין. מהתיק הרפואי שלי. שנים על גבי שנים של מכתבים ותעודות סיכום רפואי שנכנסות לראש מגיל אפס. זאת הייתה השפה של המודל הרפואית. הנ״ל – ככה היו כותבים על המטופל, כמו עצם דומם בחדר.
סובל –  אני לא סובל מהמחלה עצמה ביום יום. סבלתי בטיפולים. סבלתי בניתוחים. סבלתי באימונים וסבלתי מסטיגמות. ואז פירוט של מה אני לא יכול לעשות. עוד דבר חזר על עצמו זה ביטויים כמו ילד חמוד, מקסים ואדיב. היום אני מבין באמת למה אני שונא את המחמאות האלה.

איך לא תיווצר לי תודעה שלילית על המוגבלות שלי? מילים מייצרות לנו מציאות. גם אם כל העולם יגיד לי שאני מדהים ומעורר השראה וכל איזה מחמאה שאתם חושבים. עדיין בתוכי היה קיים אופיר הילד שחשב שאם הוא יום אחד להצליח לעלות בלי מעקה הוא יהיה כמו כולם ועד אז הוא לא שווה אף אחת. כי זה חשוב שהגבר ירים את הקניות מהסופר.

לראייה התעודה רפואית האחרונה שביקשתי מהרופא לקראת שירות הצבאי, לאחריה אמרתי לאמא שלי שאני סיימתי עם לראות רופאים ולהיות במעקבים. וזה היה המידע שהיה לי על המחלה. היום השפה הרפואית שונה אבל למדתי בדרך הקשה שאין עיתוי נכון לספר על הנכות. בכל שלב זו תהיה פצצה אבל אפשר לרכך אותה ולייפות קצת את המציאות, כולם עושים את זה. גם בלי להיות נכים.

אופיר דהן מהדורה מוגבלת🤘🏻😎

שתפו בפייסבוק
שלחו במייל
שתפו בוואטסאפ

אהבתם? התחברתם?

אהבתם? הללויה🤘🏻

רוצים מופע סטנד-אפ?!

שתפו בפייסבוק
שלחו במייל
שתפו בוואטסאפ