המחקר/סקר האחרון של Access Israel- נגישות ישראל מוכיח שתחושת הבטן שלי לא טעתה.

יש אולי שינוי בנושא הנגישות הפיזית ויותר הבנה לנושא אבל בקטע של הגישה והתפיסה לגבי אנשים עם מוגבלות, שום אבל שום שינוי.

ואני אתן דוגמא מהעולם שלי כסטנדאפיסט, בשנתיים האחרונות היו לי קרוב ל-100 הופעות סטנדאפ, סרטוני סטנדאפ שלי הגיעו למיליוני צפיות, אני מקבל שבחים ופרגונים מכל עבר. אבל אתם יודעים כמה מתוך ההופעות האלה היו לאירועי חברה או וועדי עובדים?

1, כן רק אחת!!

לא הייתם מצפים למספר גבוה יותר?

אבל ככה זה כל מנהלת משאבי אנוש או רווחה שמתעניינת ואני מסביר לה שזה מופע סטנדאפ ולא הרצאה או משהו דומה. ישר אני מקבל את התשובה ״כן זה מצחיק וחמוד אבל לא בא לי שהעובדים ירגישו לא בנוח״

אני לא אתבכיין ואמשיך להוכיח על הבמה שהמופע מצחיק וקורע וכולם ירגישו בנוח עם סטנדאפיסט נכה שמספר על החיים שלו כמו כל סטנדאפיסט שמביא את החיים שלו לבמה

כשאני אפסיק לשמוע את התשובות והתגובות האלה אדע שיש שינוי, עד אז אז אל תחרטטו אותי