תחקרתי לא מעט מהסובבים אותי בתקופת הסגר הראשון על מנת לקבל את נקודת מבטם לסיפור שלי במסגרת התחקיר שאני עורך לצורך כתיבת הסדרה שלי. מנוע טוב של כל סיפור הוא הדמויות והקונפליקטים שמתפתחים ביניהם והיה לי חשוב לשמוע כל אחד. קיבלתי הרבה תובנות חדשות ושכתבתי מחדש את הרעיון לסדרה. בסגר השני התיישבתי לשכתב ולערוך את המופע, יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שסטנד-אפ זה לעלות על הבמה ולספר אוסף של בדיחות. מבחינתי סטנד-אפ זו אומנות להבעת ביקורת ותובנות על החיים דרך הומור. שתי תופעות ששזורות עיקריות עלו מולי בתהליך הכתיבה.
 
את התופעה הראשונה פענחתי בעזרת פוסט של ד״ר ניצן אלמוג על ילדים עם מוגבלות שגדלים עם זהות אופקית. שמסבירה, ילד/ה עם מוגבלות נדרש/ת לפתח זהות שאינו חולק עם הוריו או עם בני המשפחה האחרים. ברוב המקרים, רק הוא ״כזה״ בבית (כמו ילדות.ים להט"ב/ קוויר). ההתפתחות של זהות כזאת, מהווה את ההפך מברירת המחדל המשפחתית והחברתית, ותחת ההנחה שממש אבל ממש עדיף להיות ללא מוגבלות (כמו שעדיף להיות סטרייט/הטרוסקסואל). וההנחה הזאת לא רק תלויה באוויר מעל הילד ומשפחתו, אלא גם מנהלת את כל אורח החיים שמוגדר מחדש לטיפול ב״בעיה״. החוויה העיקרית מהתופעה הזו היא בדידות של היחיד בכיתה, במשפחה ובקהילה. או כמו שאני קורא לזה היום ״להיות כמו כולם שאתה היחיד לא כמו כולם.״
 
תופעה שניה, אפליה של אנשים נכים על בסיס היותם נכים. המון פעמים התלוננתי ולא מעט התבכיינתי בטורים שלי על פסילה ממקומות עבודה וזוגיות רק בגלל שאני נכה. זה הטריף ומטריף אותי עד היום שרק בגלל הנכות פוסלים אותך. בכל פעם שמישהי נעלמה לי ברגע שאמרתי לה שאני נכה הרגשתי כאילו היא מוחקת לי את כל האישיות. והכי גרוע, קרובים שלי שאמרו שזה לגיטימי כי נכות זה דבר מרתיע, מפחיד ולא ידוע. לפחות אצלי יודעים מה מקבלים כאילו לקחת רכב לבדיקה. היו רגעים שהצליחו לערער אותי, זה לא קשה אני צולע. אבל בעשרה חודשים האחרונים למדתי שלתופעה הזו יש שם – אייבליזם, או יכולתנות בעברית. אפליה של אנשים על בסיס נכותם והיכולת הפיזית יש המקבילים אותה לסקסיזם או וגזענות.
 
הטקסט שמדגים את זה באופן מושלם עלי? ציטוט מהפוסט של חיפוש הזוגיות שלי לפני חמש שנים:

״החיים עם המוגבלות גרמו לי להתמודד עם אתגרים רבים בחיים במישור הפיזי והמנטלי, לרוב התמודדתי בהצלחה, למדתי בבית ספר רגיל, כמו כולם, תיכון כמו כולם, שירות צבאי כמו כולם (תומך לחימה בסיירת אגוז) , תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים…יצרתי מעגלים חברתיים שונים ומעולם לא קיבלתי הרגשה שאני שונה מכולם. היום אני בן 33, שוכר דירה בקריות, כלכלן בחברת כי"ל דשנים, מנהל ומטפל בכל תחומי משק הבית(ניקיון, כביסה, קניות, חשבונות ועוד זוועות אחרות) בעצמי, מגדל ומטפל בכלבה שלי צ'ילי ובקיצור כבר הבנתם את הכיוון שלי, עצמאי!״

היום אני שם לב כמה ניסיתי להדגיש את כל הדברים שעשיתי ״כמו כולם״ ולהראות כמה הנכות היא מינורית ושאני ״עצמאי״ ומסתדר בכוחות עצמי. לאחר שלמדתי וחפרתי על התופעות הבנתי מהסיפורים שבעצם ככה גדלתי וחונכתי. הבנתי למה היה לי רצון כל כך עז לבת זוג ללא מוגבלות וסירבתי בעקשנות לנשים עם מוגבלות, כוח רצון לחפש עבודה במשך שנתיים וחצי בלי לוותר ולהתייאש או לסרב למפגשים חברתיים עם נכים אחרים. ברחתי מהנכות שלי ונתתי לה להגדיר ולנהל אותי. הבנתי שהמסע שעברתי היה מעבר למציאת זוגיות, הוא בעצם מסע למציאת הקול הפנימי האמיתי שלי.
 
מהיום שגילו את המחלה שלי ההורים שלי גידלו אותי להיות כמו כולם, עבדו קשה שאהיה עצמאי ובזכותם הגעתי להרבה הישגים בחיים שלהם ועל זה ועל כך אני מוקיר להם תודה יום יום. אך התפיסה הזו יוצרת בעיות אדירות של זהות והשתייכות ולא פעם ריבים לא קלים.
 
הבטחתי להרבה אנשים שאת המאבק לשוויון זכויות עבור נכים אני לא אפסיק גם אחרי שאמצא את האחת שלי. אגרתי כוחות חדשים ועכשיו הגיע הזמן להמשיך קדימה. אחרי כמה חודשים שהזנחתי את הבלוג שלי לקחתי כמה סיפורים  מהמופע, שכתבתי, ערכתי מחדש, הוספתי תובנה ודעה שלי ויצאו לי כמה טורים לא קונבנציונליים. יהיה חם.

מעוניינים לשמוע עוד על התופעות: מוזמנים להאזין להרצאותיה של ד״ר ניצן אלמוג:
לימודי מוגבלות לכולם.ן
 
יאללה שבוע טוב אמיגוס וסניוריטס