אני מגיע אליה. מחפש את השביל מאיפה נכנסים לבניין ולא מוצא. מתקשר אליה ושואל. היא פותחת את החלון ומסמנת לי איפה השביל כניסה לבניין. מהנהן לה שהכל בסדר. מגיע לשביל. נראה כאילו עבר הפצצה של חיל האוויר. הכל בלאגן. חשוך. אבנים משתלבות שהפסיקו להשתלב. עכשיו אני עומד שם וקשה לי. נשען על איזה ארון תקשורת של בזק. אני לא יודע מה לעשות. עומד שם כאילו אני מול אתגר הנינג׳ה. אני מדמיין את אסי עזר ורותם סלע מפרשנים את ההתרסקות שלי.

 

הבנתי שאני לא יכול. התקשרתי אליה וביקשתי שתרד לעזור לי. תבינו את הסיטואציה. היא רואה את כל החולשות שלי בדייט ראשון. אני לא יכול לחרטט כמו כל גבר ״אני משחק גולף, אני בעל עסק, אני רץ כל בוקר 15 קילומטר״.

 

לקח לי שעה לעלות 4 קומות. הדייט התנהל בחדר המדרגות. מידי פעם האור במדרגות נכבה אז היה רגע רומנטי. חוץ מזה כלום. עד שהגענו למעלה לבית שלה, שתיתי כוס מים ונפרדנו לשלום ״היה כיף״. סיימנו את הדייט בטוב.

 

היום זו האישה שאני עומד לשאת לאישה…

 

מה אני בא להגיד? אל תפסלו, אל תשללו ואל תניחו הנחות מראש. גם אם היא או הוא גרים בקומה 4 בלי מעלית. אי אפשר לדעת מאיפה האהבה תגיע…

 

מוקדש לאהובה שלי

יום אהבה שמח