״אתה רוצה לראות את הסרטון של ההופעה?״ אתי שאלה אותי כשהגענו הביתה בסיום הערב. ״אין לי כוח עכשיו, אני עף לישון.״ אתי הסתכלה עלי ״הכל בסדר? אתה תמיד רוצה לראות את הוידאו ישר שאנחנו נכנסים הביתה.״ היא כבר למדה להכיר אותי חשבתי לעצמי. ניסיתי להתחמק באלגנטיות ״כן מאמי, פשוט היה יום ארוך ואני גמור תחת.״ אתי שחררה. הורדתי את הבגדים, נכנסתי למיטה וחשבתי על ההופעה.

הפאנצ׳ים האחרונים לא עבדו לי כמו שרציתי, הקהל לא צחק. למרות המחמאות והפרגון שקיבלתי בסוף הערב. זה הציק לי. שמתי את הראש על הכרית, עצמתי את העיניים ונרדמתי בלי קשר למה שקורה בראש, כמו שאימא שלי לימדה אותי כשהייתי ילד.

צפיתי בוידאו בבוקר, לקח לי שלוש פעמים להריץ אותו מחדש עד שהגעתי לקטע שלא אהבתי. מנסה לדחות את הקץ. אחרי שכבר הצלחתי להגיע עד הסוף. זה תסכל אותי שעבדתי כל כך קשה, בסוף פספסתי איזה שלוש מילים חשובות לפאנץ׳, משם כבר לא הצלחתי להתרומם חזרה. מהופעה להופעה אני קולט כמה המקצוע הזה קשה ומאתגר, כמה צריך להיות מדויק וחד, כדי לגרום לבן אדם בקהל לצחוק שוב ושוב.

אחרי שהעצבים והתסכול שלי ירדו צפיתי שוב בסרטון. גיליתי שם הפתעה לא צפויה. כשהתחלתי לכתוב את מופע הסטנד-אפ ועוד ולפני שעליתי לבמה בפעם הראשונה, התאהבתי בגלל שבפעם הראשונה בחיי, הסיפורים הכואבים והקשים, הרגעים המייאשים, ההתמודדות עם המוגבלות קיבלו טוויסט מצחיק, זה גרם לי להסתכל על החיים שלי מנקודת מבט אחרת, ולקחת את הבאסה בסבבה.

הפעם קיבלתי חיזוק ומוטיבציה נוספת למקצוע הזה. בתור נכה הרבה פעמים לא ידעתי אם הפידבק שאני מקבל מהצד השני על מה שאני עושה הוא אמיתי. בכל סקר על נכים שעשו שתי התחושות המובילות בקרב אנשים בריאים עלינו הן אמפתיה ורחמים.

דוגמא אופיינית אני יכול לתת מעולם הדייטים, הייתי מדבר עם מישהי ללא מוגבלות, הכל מתנהל כשורה, אני מספר לה על הנכות, היא אומרת לי שהכל סבבה ובוא ניקבע להפגש. איכשהו הדייט אף פעם לא יוצא לפועל, מתברר שמלכתחילה לא הייתה לא כוונה לצאת איתי, פשוט לא היה לה נעים כי אני נכה ואפגע ממנה. טיפ ממני נשים או גברים, אל תשלו מישהו זה עוד יותר פוגע.

בסטנד-אפ אין את החרטוטי תחת האלה. יש אמת אחת. או שאתה מצחיק או שאתה לא. הצחוק מגיע מהבטן, אם הוא לא אותנטי ישר קולטים את זה. במוצ״ש הבנתי שבחרתי נכון, שהבמה זה המקום שחיפשתי בחיים שלי, שם אין הנחות, אין הטבות, אין הקלות. אתה נשפט כמו כל אחד אחר. אולי בחצי דקה הראשונה זה מעניין מישהו שאני נכה, אחרי זה הוא שוכח ורוצה תמורה לכסף, שאצחיק אותו. אם אתה לא מספק את זה, תשתפר או תפרוש.

את האמת הזו חיפשתי כל חיי, תודה לכם שלא צחקתם.

שבוע טוב ומוצלח