דום קוב הגיבור הראשי בסרט ״התחלה״ עוסק בגנבת מחשבות ורעיונות ממוחם של בני-אדם בזמן שהם במצב לא-מודע ושרויים בתוך חלום. הכישרון המיוחד של קוב הופך אותו לגנב מבוקש בריגול תעשייתי, במשימתו האחרונה עליו ליצור פעולת "השתלה": במקום לגנוב רעיון, עליו לשתול רעיון בתוך מוחו של אדם אחר. על מנת שהמהלך יצליח ויגיע למימוש צריך לשתול זרע קטן מהרעיון בתת מודע.

הזרע לסדרה שלי נשתל בתת מודע במפגש הראשון בסדנת הכתיבה של רן שריג, לפני ש״גיליתי״ את עולם הסטנדאפ. שיחה קצרה עם רן על מי אני ועל מה אני כותב, והתחבר לי משפט בראש ״גבר נכה יוצא למסע למצוא זוגיות ואהבה״. באותה תקופה הייתי במצב קטסטרופלי, רבתי עם ההורים שלי, חברים שלי, משפחה. הייתי מתוסכל ועצבני שאני לא מצליח למצוא זוגיות ועל זה שכולן פוסלות אותי. והכי הטריף אותי שהסבירו לי שלכולם יש את אותם קשיים במציאת זוגיות. לא יכולתי לקבל את זה ועד היום אני לא מקבל את זה.

מהעצבים והתסכול התחלתי לכתוב מיד כי אם למדתי משהו בתור כותב זה שאם יש לך רעיון תתחיל לכתוב. אחרי שבוע כבר היה לי בריף קצר, דמויות וריכזתי כל מיני דייטים ודברים שקרו לי במהלך המסע שלי למצוא את האחת שלי. הגיע שיעור סטנדאפ אצל רן וטרף את כל הקלפים, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות והתרכזתי בכתיבה של המופע אבל זרע של רעיון שנשתל במוח לא הולך לשום מקום בדיוק כמו נכה כמוני. המופע התחיל לצבור תאוצה ולא היה זמן לשבת ולפתח את הסדרה. ואז קורונה טיים.

בסגר הראשון התפנה לזמן והתחלתי לעבוד על הצעת הגשה מסודרת והצבתי לעצמי דד ליין שאני מסיים אותה עד שפותחים את המשק בחזרה. הצלחתי לעמוד ביעד וחשבתי שעשיתי את זה מעולה והעברתי לרן, כהרגלו חיבק אותי על המאמץ וההשקעה אבל אמר שהביצוע הרגשי מזעזע. שלחתי גם לחברים וקרובים, התגובות שקיבלתי היו שזה מצחיק מאוד אבל לא מרגישים את הכאב והקשיים של הגיבור בסדרה. זה עוד פעם שיגע אותי כי לפני זה אמרו לי שאני דרמתי מדי ועכשיו מצחיק מדי, שיגעתם את רבי.

חזרנו ״שוב״ לחיים והיה לי יותר חשוב לחזור לכושר של הופעות, גם ככה אני טירון בעולם הסטנדאפ. לא מצאתי זמן לשבת על הסדרה. רן הגיע לעוד סדנה הפעם למתקדמים, השינוי העיקרי מהסדנה הראשונה היה שהקטעים צריכים להיות בעילום שם. הייתי הנכה היחיד בסדנה וידעתי שאם אכתוב על הנכות ישר יעלו עלי. הייתי צריך להיות כמו כולם, למצוא את המניע, המנוע ועוד שאר חלקים. זה היה קשה אבל הצלחתי. לא עבדתי על הסדרה אבל הבנתי מה היו המניעים והרגשות שעבדו והניעו את המסע שלי.

הסגר השלישי הגיע ובאמת הייתי אובד עצות. חזרתי לסדרה והבנתי שאני צריך שני דברים כדי להתקדם. אחד ידע מקצועי בתסריטאות והשני פידבק אמיתי ולא מתחנחן. חיפשתי כמה סדנאות ומסלולי לימודים של תסריטאות ואז הגיעה אלי פרסומת של מסלול ״זמן מסך״ – מסלול לפיתוח סדרות טלוויזיה. הצצתי לאתר ובחנתי מי התסריטאים ועפתי, 32 שיעורים עם מיטב כותבי הסדרות בארץ. השארתי פרטים. מיד חזרה אלי חלי מון סנוגו מנהלת המסלול עם כל הפרטים, ואז אני מגלה שהשותף שלה לניהול זה מישהו שלמד איתי בשכבה. מיד נרשמתי.

ההתחלה הייתה קשה, זום זה דבר נוראי למסלול כתיבה אבל צלחנו את זה. אחת לשבוע הגענו למוזיאון ישראל בתל אביב, פעם תו ירוק, פעם תו סגול, עם מסיכה, בלי מסיכה, שומר חומות באמצע ואנחנו בכלל ביצירת עולם משלנו. אני לא זוכר תקופה ארוכה שבה הייתי כל כך מנותק מחדשות, מוזיקה, כדורגל והחיים בכללי. זה הגיע למצב שפעם אחת חבר שלי שאל אותי אם אני בחיים כי שלושה שבועות לא כתבתי מילה בפייסבוק. אני זונת לייקים ולא פרסמתי כלום כי כשאתה מקבל הזדמנות להיות בחברת כותבים כאלה מוכשרים עדיף לנצל אותה. וניצלתי. עשרה חודשים שטחנתי עבודה על הסדרה, נשבע לכם שבתואר הראשון לא התאמצתי כמו שהתאמצתי על הסדרה שלי.

השבוע הגיעו לסיום הלימודים בערב פיצ׳ינג בו הצגנו את הסדרות לחברות הפקה מהמובילות בארץ. סיימתי את המסלול עם הרבה מעבר למה שציפיתי בהתחלה. נתחיל מהחברים למסלול הלימודים שהפכו לחברים בנפש. חלי המנהלת נתנה פה ליהוק שגם באח הגדול היו מקנאים. נכה, אתיופי, שני ערבים ישראלים, דתל״שית, מורה, אמא חרדית, חוזרת בשאלה, חתיך ירושלמי, יפיפייה חיפאית, גיקית תל-אביבית, מושבניק, משווקת תרופות ושחקן תיאטרון. הקשת הישראלית במיטבה וסיפורים שכולי תקווה שכל אחד מהם יגיע למסך.

על כל אלה כיכב, ניצח ודחף אותנו החבר מקרית אתא, ליאור ויינשטיין. תקשיבו לי טוב לבן אדם הזה יש יכולת הקשבה, הכלה וסבלנות לסבול אותי שזה ממש לא פשוט. חוץ מאתי הבת זוג שלי הוא הבן אדם שדיברתי איתו הכי הרבה בחודשים האחרונים. זה נשמע חמוד שאני אומר דיברתי כי די שיגעתי אותו וליאור תמיד היה שם לדחוף, לעודד, לתמוך ולתת יד. מעבר לעזרה המקצועית זכיתי בחבר אמיתי.

הזרע לרעיון שנשתל לפני שלוש שנים הצמיח שורשים קטנים והוציא איזה שני עלים. היום הזרע הזה הוא הצעת הגשה מסודרת, מדויקת וכתובה היטב שמיועדת לחברות הפקה. הכל היה תלוי רק בי, עשיתי את זה ואני גאה בעצמי. אמרו לי שאתכונן לשמוע הרבה ״לא״, וואלה מה אני אגיד לכם זה לא מפחיד אותי היום כי קיבלתי כל כך הרבה לא בחיים ולרגע לא וויתרתי להשיג את מה שרציתי ואני רוצה שתהיה לי סדרה וזה יגיע.

תודה מכל הלב לחברי לספסל הלימודים, למרצים המדהימים שלי ולחלי וליאור המנהלים שעזרו ותמכו לאורך כל הדרך.

באהבה 

אופיר דהן מהדורה מוגבלת🤘🏻😎