היא רצתה?
היא נכה, היא זה, היא…"

התגובה של רותי ברדוגו היא פרייסלס עבור במאי ריאלטי, כי היא מוציאה את האמת והאותנטיות במיטבה מהאדם. ההלם על פרצופה מספר את כל הסיפור, לאישה נכה יש רצונות?! חס ושלום, הרי היא בכלל צריכה להגיד תודה שמישהו מסתכל לכיוון שלה, וזה שהוא מטפל בה, היא לא מבינה איך הבחור עוד לא קיבל מקום בטקס המשואות.

רותי ברדוגו לא אשמה שככה חינכו אותנו לחשוב על נכים בחברה. איך אני יודע את זה? כי בשנים האחרונות גם אני חוויתי על בשרי אמירות כאלה ועוד ממעגלים שחשבתי שמבינים ויודעים מה אני עובר.

״אל תביאי את הנכה הזה אלי הביתה.״ (קרובת משפחה של אקסית)

״אתה נחות פיזית וצריך להבין שאתה לא נמצא בראש סדר העדיפויות של נשים.״ (קרוב משפחה)

״תחשוב טוב טוב לפני שאתה עוזב אותה, יכול להיות שלא תבוא עוד מישהי.״ (חבר)

״כל הכבוד לך שאת יוצאת איתו!״ (לכל בת זוג שלי)

״אם אחותך הייתה מביאה נכה להורים שלך, היית מאשר לה?״ (חבר)

״אני לא הייתי יוצאת איתך בגלל המוגבלות.״ (קרובת משפחה)

״זה הכי טוב שהצלחת למצוא?״ (קרובת משפחה של אקסית)

היה לי כואב לשמוע את זה אבל בתוך תוכי האמנתי שהם טועים, הם הסיבה שאני קם כל בוקר עם רצון עז לספר את הסיפור שלי, להראות שגם לנכים מותר לחוות הכל לפי הרצונות שלהם ולא ע״פ מה שהחברה למדה להכתיב להם.