"אתה חייב וכמה שיותר מהר לעבור ניתוח להשתלת פלטינה בעמוד השדרה, אחרת הוא יתמוטט ואתה תעבור לכיסא גלגלים לשארית חייך"

זו ההודעה שקיבלתי מהרופאים שלי בגיל 17 לאחר שבמהלך הצמיחה שלי בגיל הנעורים התפתחה אצלי עקמת חמורה בעמוד השדרה. התשובה והתגובה הראשונית שלי הייתה

"על גופתי המתה אני עובר את הניתוח הזה, אין מצב בעולם!"

לא רציתי לעבור את הניתוח, שלוש שנים לפני זה עברתי ניתוח ברגליים והדבר האחרון שרציתי זה לעבור ניתוח ועוד בתקופת התיכון. כהרגלם ההורים שלי התערבו ושמו את כל כובד משקלם על כך שאני חייב לעבור את הניתוח ויהי מה. "מה אתה רוצה לעבור לכסא גלגלים אחרי כל העבודה הקשה שעשית עד היום?!"

13 שעות שכבתי בחדר ניתוח בניתוח כאשר הרופאים השתילו לי את הפלטינה.

מי שעבר ניתוח בחייו יודע שהשלב שבאמת קשה הוא השיקום, לאחר שבועיים אשפוז והתאוששות בבית החולים הדסה עין כרם הגיעה העת לחזור הביתה. ההוראות שקיבלתי מהרופאים הן שאסור לי במשך שלושת החודשים הבאים לצאת מפתח הבית, שחס וחלילה לא אפול או יקרה לי משהו. אני זוכר טוב מאוד איך התכוננתי נפשית לשלושה חודשים האלה, זה מדכא להיות בבית כל הזמן הזה בלי שום יכולת לצאת לנשום אוויר צח.

הנסיעה מבית החולים הביתה הייתה ארוכה וקשה, זהו סוף סוף חזרתי הביתה, לאוכל של אמא, לפינוקים של אבא, לשטויות של אחותי. התגעגעתי לחברים ולמשפחה המורחבת, לישון במיטה שלי, לשחק במחשב, לראות טלוויזיה ובקיצור להיות נער מתבגר אופייני.

אחרי לילה ראשון בבית התעוררתי והדבר שהכי רציתי בעולם היה לשתות קפה במרפסת. אמא שלי הכינה לנו קפה ,עזרה לי להתיישב במרפסת עם הקפה, צופה על הנוף. מול הבניין שלנו היה אתר שיפוצים ומסביבו הייתה גדר פח ופתאום אני קולט על הגדר כתובת גרפיטי גדולה ועליה כתוב:

"אופיר תהיה בריא. שי"ת"

אני משפשף את העיניים ולא מאמין, מי אלה ש"ית שאלתי את עצמי. מאוחר יותר התברר לי מי אלו, שלושת החברים הטובים שלי שי, יוגב ותמיר. הם הגיעו באותו לילה וריססו את הכתובת על הקיר. הכתובת הזו שהם ריססו נתנה לי את הכוחות להעביר את תהליך השיקום הארוך, כל בוקר הייתי קם, שותה קפה, מסתכל על הכתובת גרפיטי ואומר לעצמי

"תתאמץ, יש אנשים שרוצים בחברתך ואתה חשוב להם."

מבחינתי חברות אמת נמדדת בשעת צרה ולא בשעה שאתה על הגג. זה בדיוק מה שהחברים שלי עשו, הם ידעו שהולכים לעבור עלי חודשים לא קלים של שיקום וניסו להקל עלי, לתת לי תזכורת שהם שם גם בשעות הקשות.

ספרו לי חוויה שלכם שהבנתם שיש לכם חברות אמיתית….

שלכם באהבה

אופיר