בשישי האחרון נדבקתי בחיידק, לא מהסוג הזה שגורם לגרון שלך להשתתק או להפוך את האף שלך לוונציה הקטנה, דווקא מהחיידקים האלה שגורמים לך לרצות מהם עוד ועוד..

הסיפור מתחיל בינואר השנה, חבר של חבר ארגן מפגש דרך קבוצת פייסבוק שנקראת "אנשי העולם החדש", זה היה סוג של סיעור מוחות בנוגע להצבת מטרות ושאיפות אישיות, הגעתי למפגש כבר מוכן עם כל המטרות והיעדים שלי לשנה ובאתי לשמוע וללמוד מאנשים נוספים איך הם עושים את זה.

נפגשנו שם לראשונה, סבב הכרות ראשוני, הוא סיפר שהוא מפעיל בית ספר לגלישת גלים. במהלך תרגיל שעשינו היינו צריכים לרשום 100 חלומות אישיים שאנחנו רוצים להגשים, תנסו להכין רשימה כזו ואני מבטיח לכם שתגלו כמה זה קשה, לפעמים לא בגלל שאין לכם כאלה, אלה שלפעמים אתם מתקשים לדמיין שזה מגיע לכם ואתם מתביישים לכתוב אותם. טוב סטיתי קצת מהנושא, ישבנו אחד ליד השני והוא אמר לי:

"יש לך פה 100 חלומות לרשום, תשאיר לי חלום אחד פנוי שאוכל להגשים לך."

"איזה חלום אתה מתכון להגשים לי?" הסתכלתי עליו טיפה מופתע, הרי הכרנו לפני שעה וכבר הוא רוצה להגשים לי חלומות

"גלשת פעם על גל?" הוא ענה לי בשאלה עם חיוך ממזרי

"חחח אחי ראית איך אני הולך? איך אני אעמוד על גלשן?" אמרתי לו בגיחוך קל ובראש דמיינתי איך גל מטביע אותי בים ואיך יספידו אותי.

הוא לא התרשם מהגיחוך שלי "תבוא אפשר גם בשכיבה וישיבה, אני מלמד אותך ואיתך בכל שלב במים, סומך עלי?"

"סגור אחי תזכור את ההבטחה שלך, בקיץ אנחנו ניפגש"

ובאמת בשישי האחרון אחרי הרבה פעמים שפספסנו אחד את השני הגעתי לשיעור הגלישה הראשון אצל האלוף Yossi Peretz. אני אנסה להעביר את התחושה שהייתה לי אחרי הגל הראשון שתפסתי.

שהייתי ילד רציתי לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר כמו כל הילדים, לצערי אין לי רפלקסים ושיווי משקל בגוף, ככה שברגע ששיחררו אותי מהאחיזה הדרך להתרסקות הייתה קצרה מאוד. לא הייתה לי אף פעם את תחושת השחרור הזו שאתה רוכב לבד עד לשישי האחרון שיוסי שחרר אותי לתפוס את הגל הראשון.

בהתחלה חשבתי שיוסי דחף אותי מאחורה לאורך כל הגל הוא אבל איך שעפתי (נו מה) הסתכלתי אחורה ויוסי עמד 10 מטרים מאחורי, וזו התחושה של השחרור בדיוק כמו התחושה שחיפשתי שהייתי ילד, גם אני גולש לבד ובלי שאף אחד שתופס אותי.

כן נדבקתי בחיידק הגלישה, גלשתי רק רבע שעה והתפרק לי הגוף אבל איזו תחושת סיפוק אדירה נכנסה בי ואני רוצה להמשיך ולהשתפר ולהצליח להגיע למצב שאשב על הברכיים בגלישה, וכמו שלמדתי בשנה האחרונה גם זה יגיע לאט לאט

לסיום אני רוצה להביע את תודתי ל Raz Hodak ו- Uri Lichtenshtein שבזכותם הכרתי את יוסי במפגש

כמובן ליוסי עצמו, מעבר להיותך מדריך וגולש מקצוען, זכיתי להכיר אותך ואתה בן אדם משכמך ומעלה, נתת לי את התחושה שאין לי מה לפחד ובכל רגע אתה שם. זכיתי להכיר חבר חדש לחיים, אוהב אותך אח יקר ותודה שהגשמת לי חלום.

תמיד רציתי להגיד את זה

יאללה מי בא לגלוש בשישי הקרוב?

באהבה❤️

אופיר דהן – מהדורה מוגבל/ת

צילום: Ishay Natanzen