לערב ראש השנה מחר אני מגיע במצב סחוט, לא במובן הרע של המילה אלא שהצלחתי לסחוט מהשנה הזו כל מה שיכולתי, בלב שלי יש תחושה ששולטת כרגע. לפני שאגלה מהי אשתף אתכם באיזה שיטה שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות. השיטה היא כזו, בסוף שנה אזרחית סיכום של היעדים והמטרות שמציבים לעצמנו ובסוף השנה היהודית התמקדות על הצד הרגשי והמנטלי, סוג של חשבון נפש. ככל שחשבתי על מה שקרה לי בשנה האחרונה התחדדה אצלי התחושה והמשפט שישב לי בראש כמעט חודש:

אופיר הפכת את הקערה על פיה, יותר נכון ומדויק נתת לקערה השנה וולה לחיבורים.

במהלך העבודה על הבלוג שלי בחודש האחרון עברתי על כל הפוסטים (כמה חפרתי השנה) שכתבתי במהלך השנה האחרונה, ראיתי שם את התהליך שעברתי ואיך שיניתי את הגישה שלי בחיים בעיקר לגבי עצמי. כשנתקלתי בפוסט שכתבתי ערב ראש השנה שעבר נזכרתי גם שזה הפוסט הראשון שבאמת פתח אצלי את סכר הכתיבה. בפוסט אחד סיכמתי את כל השנה שהייתה, השנה אין לי צורך, שפכתי בפניכם הכל (מוזמנים לבלוג). בסוף הפוסט כתבתי פסקה שבגללה אני מרגיש שהפכתי את הקערה השנה:

״אז לקראת השנה אני מאחל לכם ולי, שנדע להסיר את המחסומים וההגבלות ששמנו לעצמנו, שנדע להתפתח ללמוד ולהסתקרן מכל מה שמעניין אותנו, שבנחישות והתמדה נגיע ליעדים שאנחנו מציבים לעצמנו, שנבין שיש מטרה אך יש גם דרך והיא לא פחות חשובה, תהליכים לוקחים זמן אבל עם אמביציה ומוטיבציה ניתן להגיע לכל יעד ומטרה. שנדע להודות ולהסתכל על מה שיש לנו ולא על מה חסר לנו. שנקיף את עצמנו באנשים אוהבים ותומכים שנהיה שם אחד בשביל השני. שכל אחד יאמין בעצמו וידע שהכל בר השגה וזה נמצא בראש שלנו והשינוי מגיע מבפנים כלפי חוץ

אז מסתיימת לה שנה מדהימה ואני מאחל שהשנה הנכנסת תהיה יותר ותתעלה מעל זו.״

מחשבה מייצרת מציאות, תחשוב טוב יהיה טוב

לא תמיד האמנתי בלב שלם במשפט הזה והשנה האחרונה הוכיחה לי כמה הוא נכון. לא משנה מה קרה לי טוב או רע במהלך השנה האמנתי שיש לכך סיבה ומכל דבר אני צריך ללמוד. זה היה תהליך של התחדדות, עפתי על הכל, לא משנה איזו הזדמנות הגיעה פשוט קפצתי עליה בלי פחד והאמנתי בעצמי. היו גם נפילות בדרך ולא הכל היה מושלם, אבל היי מי רוצה מושלם? למדתי שזה קצת משעמם, התמודדתי עם מר כישלון בצורה הרבה יותר טובה (לא תמיד) , את שימי האלטר אגו שלי למי שלא זוכר מחקתי מהתודעה, יש מישהו חדש אבל הפעם אשמור אותו קצת לעצמי עד שיבשיל לחשיפה.

היה עוד תהליך שקפץ לי במהלך המעבר על הפוסטים של השנה, בהתחלה הייתי מודה לכל העולם ואשתו שבזכותם הגעתי ועשיתי ובהדרגה הפסקתי עם ההרגל הזה. עכשיו זה לא אומר שאני לא מתכוון להגיד להורים שלי, אחותי, גיסי, יגל, סבתא שלי, למשפחה המורחבת שלי והחברים תודה על השנה. ברור שאני אומר תודה אין סופית לכל מי שליווה, דיבר, התכתב, שיתף, עזר, תמך, הכיל, וקיבל אותי בשנה המטורפת הזו. אבל הבנתי השנה שיש אדם אחד במיוחד שאני רוצה להודות לו:

לעצמי

אופיר איזה אגואיסט ושחצן בטח סיננתם, פאק איט, השנה אני בפרונט כי יישמתי את כל מה שאיחלתי לכם ובעצם גם לעצמי. למדתי המון השנה ונפלו לי מיליון תובנות על עצמי, בעיקר למדתי שאין שום דבר רע בלהתגאות בעצמך, והשנה אני הכי גאה בעצמי על כל מה שעשיתי ועברתי השנה. אני מחובר לעצמי ומי שאני בלי שום צורך להתנצל על כך, לא מושלם זה בטוח אבל הכי שלם שיש בחיי.

אני אאחל לכם ולי בדיוק מה שאיחלתי בשנה הקודמת (תיישמו, דיר באלק) ומי שלא מאמין שזה יכול להתקיים מוזמן לבלוג לקרוא את הכל במרוכז.

שנה טובה ומתוקה

הרבה אהבה