הפעם לא אפתח בציטוט כמו בפוסטים הקודמים, הגיע הזמן להתקדם מהקטע הזה. לאחרונה הבטחתי לכתוב על כמה דברים שקרו ואני מוצא את עצמי עם פחות ופחות זמן לכתוב (צילמתי) וזה קצת מתסכל אותי, זה לא שאני מרגיש חייב לכתוב ולדווח על כל דבר אלא רוצה ומפאת הנסיבות לא יצא לי לעשות את זה. אבל הנה עכשיו הצלחתי…

אחרי שהוצאתי את זה נעבור לעיקר, שכתבתי את החזון שלי בעזרת המאמנת שלי רונית כהן ועלה נושא ההרצאות, המקומות הראשונים שחשבתי עליהם היו בתי הספר שלמדתי בהם, היה נראה לי הכי הגיוני לפנות אליהם. לפני שהתחלתי להרצות וסיפרתי לאמא שלי על הרצון להרצות די היה ברור לשנינו שאני מגיע להרצות בחטיבה ב' רוגוזין (היא מזכירה ראשית!).

לפני שאמשיך אני רוצה להתעכב על נקודה מסוימת ולהסביר למה בית הספר הספציפי הזה היה כל כך חשוב לי. לכל אחד מאיתנו יש את המורה הזו שבמבט לאחור אנו מבינים ומעריכים כמה הוא עשה והיה בשבילנו באותה תקופה. אצלי זו הייתה המחנכת שלי בכיתה ט' שרה סובה. בתחילת אותה שנה הגיעו אלינו מורים מהתיכון להסביר לנו על המגמות בתיכון, מאוד התלהבתי ממגמת המחשבים ורציתי להתקבל אבל הממוצע שלי לא הספיק. החלטתי לדבר עם שרה ואמרתי לה שאני מאוד רוצה להתקבל, שרה החליטה שהיא לוקחת אותי כפרויקט אישי וביחד היא תעזור ותלווה אותי במהלך השנה על מנת שאעלה את ממוצע הציונים. התלהבתי מאוד ובאותה שנה השקעתי המון בלימודים ושרה כל הזמן איתגרה אותי במשימות שונות. ההשקעה השתלמה בגדול, בסוף השנה התקבלתי למגמת המחשבים.

שרה בעצם לימדה אותי שיעור חשוב בחיים, זה לאו דווקא שאנחנו צריכים להיות הכי חכמים או הכי כישרוניים. היא לימדה אותי שעם הרבה כוח רצון, השקעה, נחישות והתמדה אפשר להגיע לכל מטרה שאנחנו שמים לעצמנו. כן אולי יהיו כישלונות בדרך אבל אסור לנו לוותר אם אנחנו רוצים להגיע לשם!

סטיתי קצת מהנושא אבל היה לי חשוב להבהיר מה הסיבה שבית הספר הזה כל כך משמעותי בחיי ומדוע רציתי להגיע ולהרצות שם בפני התלמידים. מיד לאחר ההרצאה הראשונה שלי העברתי לאמא שלי את כל החומרים של ההרצאה. לא עברו כמה ימים ואני מקבל ממנה כמה אימיילים ממורות שראו את ההרצאה המצולמת. שמעו קטע גם שהייתי התלמיד הכי טוב שאפשר לא קיבלתי כאלו מחמאות, זה מילא אותי באושר וגאווה.

עוברים עוד כמה ימים ואני מקבל טלפון באמצע יום עבודה לחוץ, על הקו ענת גואטה. סטופ להסבר קצר, אמרתי לכם זה בית ספר עם עבר בשבילי. שהייתי בכיתה ז' רצתי למועצת תלמידים, עדי הבת של ענת נבחרה ליו"ר ואני לסגן וכך החלה ההכרות אז הבנתם את הקשר. "אנחנו רוצים שתגיע להרצות בפני שכבת ט'", בלי יותר מדי שאלות עניתי "מתי?" וככה סיכמנו על שתי הרצאות בדצמבר.

אני אספר לכם, אני מאוד מתרגש לפני כל הרצאה זה תחום חדש בשבילי. בהרצאות האלו הרגשתי שעוד שניה מתפוצץ לי הלב ואמרתי לעצמי רק שלא תעשה לעצמך פדיחות. כולם פה מכירים אותך ואמא שלך עובדת פה. בסוף הכל עבר בשלום, התלמידים קיבלו אותי בחום ואהבה כמו שמחנכים אותך בבית הספר הזה. הקשיבו, הסתקרנו והפתיעו אותי עם שאלות מעניינות. הדובדבן שבקצפת היה שבסוף ההרצאה ניגש אלי אחד התלמידים ואמר לי שהוא שואב הרבה כוחות מהסיפור שלי ונתתי לו הרבה מוטיבציה. חברים לא צריך יותר מזה מבחינתי, לדעת שככה השפעתי על מישהו, פשוט אושר עילאי!

לסיום אני רוצה להביע את תודתי הענקית לכל הצוות בחטיבה ב' בראשות המנהלת ענת חן שנתנו לי את ההזדמנות והבמה להעביר את הסיפור והמסר לתלמידים.

לאמא שלי Sandra Dahan, המזכירה מס' 1 בעולם שכמו בכל שלב בחיי דאגה לכל פרט ופרט, אוהב אותך!

ובלי לשכוח את מרקו דהן, Batel Dahan Naim ויגל, המשפחה הכי מדהימה

זהו להיום…

באהבה❤️