כמה ימים לאחר ההרצאה הראשונה שלי בתיכון החברתי בדשנים יצר איתי קשר בחור בשם אורי חי בן עזרא, הוא אמר לי שהוא קיבל בקבוצת וואטסאפ המלצה חמה על ההרצאה שלי ואם אני יכול להעביר לו חומרים נוספים על ההרצאה. האמת שלא כל כך הייתי מוכן לזה אבל מיד התעשתי על עצמי ושלחתי לו מייל עם כל החומרים שהיו לי.

בראש שלי תהיתי לעצמי "מה? איך זה קורה? הרצתי רק פעם אחת."

כמה שעות לאחר שהעברתי לו את המייל אורי חוזר אלי, "בוא נקבע תאריך".

בינתיים עברו להם כמעט חודשיים ומי שעקב אחרי בזמן הזה יודע איך ולאן הדברים התפתחו, מי שלא עקב יכול לעבור על הפוסטים הקודמים.

וככה הגיע היום, נסעתי מוקדם בבוקר לתיכון יאנוש קורצ'אק להעביר הרצאה. עוד לפני שהגעתי לכניסה של בית הספר קיבל אותי אורי בזרועות פתוחות, לפני שנכנסנו לחדר המורים עברנו אצל המנהלת רינה שמואלי, שקיבלה אותי בחום ואהבה.

מצחיק אותי לחשוב איך פעם הייתי פוחד להגיע לחדר המנהלת והיום זה כל כך שונה מבחינתי.

אורי ואני נכנסו לחדר המורים ופתאום ראיתי פרצוף מוכר.

"איציק? איציק פולק?! איזה קטע, מה אתה עושה פה?" פגשתי עוד חבר שלמד איתי בשכבה ,ומתברר לי שיש כמה וכמה מהם שעושים עבודת קודש בתחום הזה – יישר כוח! התיישבנו והתחלנו לדבר עמה שכל אחד עבר.

גם היום פגשתי תלמידים מקסימים שהקשיבו לסיפור, התעניינו ושאלו שאלות מפתיעות, אפילו שיתפו אותי במצבים שהם מתמודדים איתם ושאלו אותי איך אני הייתי מתמודד. כל פעם מחדש אני נפעם מהיכולות של הנוער היום. עזבו מה שאתם חושבים גם אני חשבתי ככה עד שהגעתי להרצות בפניהם

בסוף ההרצאה אפילו קיבלתי תעודת הערכה!

לסיום אני רוצה להביע את תודתי הענקית למנהלת רינה שמואלי ואורי בן עזרא שנתנו לי את ההזדמנות ועל האירוח המדהים שקיבלתי בבית הספר.

לא חשבתם שאשכח אותם לרגע, תמיד הם שם בכל שניה ושניה ועל זה אני מודה בכל יום שיש לי אותם. Sandra Dahan מרקו דהן Batel Dahan Naim Sali Naim ויגל הקטן!

באהבה