״טוב שאחד ממכם יישאר איתו שנוריד את הגבסים והתפרים״ האחות פנתה לאמא ואבא ושלי, ״אני אשאר איתו הפעם סנדרה, את היית איתו בפעם הקודמת״ אבא שלי מיד קפץ ונעמד לידי.

האחות הכינה את המסור לפעולה, ״אני מת שכבר שהיא תוריד את זה, אתה לא יודע כמה מגרדות לי הרגליים״ חייכתי והסתכלתי לכיוון אבא שלי בניסיון להפיג את המתח שלו ושלי.

זמזום המסור הקטן הפר את השקט בחדר, תמיד היה לי חשש שלאחות פתאום תזוז היד או שלי תזוז הרגל ואופס המסור לתוך הרגל, לא נעים בכלל. למזלי הכל עבר בשלום, סוף סוף יכולתי לגרד את הרגליים. פעם ראשונה שראינו מה עשו לי בניתוח, על כל רגל התגלו חמישה חתכים שהגלידו מכוסים בסיכות שדכן. האחות הביאה מספריים מיוחדות על מנת לשלוף בעדינות את הסיכות ״זה לא כואב אופיר״ חייכה ושלפה את הסיכה הראשונה, ״וואלה לא כואב״ הרמתי את העיניים לכיוון אבא שלי.

״אבא הכל בסדר?״ הוא היה נראה לי חיוור וזיעה קרה התחילה לכסות לו את המצח. ״תעצרי שניה,  נראה משהו לא בסדר, תסתכלי עליו רגע״ אמרתי לאחות.

״אדוני אתה מרגיש טוב? אתה נראה חיוור, אולי תשב רגע ואביא לך כוס מים?״

״אני בסדר הכל בסדר, השתתפתי במלחמות, ראיתי אנשים נפצעים ונהרגים לי מול העיניים. אני לא מתרגש מזה. את יכולה להמשיך״ וניסה לשכנע אותנו שהכל בסדר.  
״אבא אתה יותר לבן מהקיר כרגע, בשבילי אתה מוכן כרגע לשבת ולשתות מים?״ הקול שלי קצת התרומם. הוא השתכנע והתיישב על כיסא, ״קח אדוני, תשתה בבקשה״ האחות נתנה לו כוס מים.

כשבניתי את המצגת להרצאות השנה הייתה לי התלבטות מאוד גדולה האם להכניס את הסיפור הזה, כל פעם שאני מזכיר את הסיפור הזה אנחנו (אמא ואני) קצת מסתלבטים ועוקצים אותו שהוא כמעט התעלף מהתפרים, אבא שלי תמיד הגיב שזה לא קרה בגלל מה התפרים ושהוא ראה דברים גרועים יותר.  במהלך התקופה האחרונה והשינוי שעברתי ככל שחשבתי על הסיפור הזה יותר נקודת המבט שלי השתנתה מהקצה לקצה.

אבא שלי תמיד סיפר לכולנו על המסע שהוא עבר בחיים שלו, המעבר בגיל מאוד צעיר מארץ זרה, הקשיים ברכישת שפה וחברים חדשים, המגורים במעברה ושכונות לא קלות עם תחושת אפליה וקיפוח על רקע גזעני, הגיוס לצבא ושירות בצבא קבע מעל עשרים וחמש שנה, השתתפות במלחמות ומבצעים, ההתמודדות עם המוגבלות שלי והקשיים שנלוו לכך.

בחודש האחרון שחשבתי מה לכתוב לו ברכה ליום הולדת 60, היה לי גם רעיון לכתוב 60 עובדות על החיים שלו אבל הסיפור הזה נתקע לי בראש כמו שיר שאתה לא מפסיק לזמזם.

פתאום נפל לי האסימון.

אני עוד לא אבא ומאוד רוצה להיות, והיום כאדם בוגר אני מבין שלמרות החזות הקשוחה והרצון להעניק לי ביטחון ורוגע באותה סיטואציה, בפנים הלב הרגיש והעדין של אבא שלי לא הצליח באותו רגע לעמוד ולראות את היקר לו מכל בסיטואציה הזו. אני בטוח במיליון אחוז שהוא מתחלף איתי באותה שניה אם זה היה מתאפשר לו.

זה אבא שלי בשבילי, איש שכולו לב אחד גדול של אהבה ונתינה, זה שיהיה שם שאתה צריך אותו או לא, שכל דבר שתבקש הוא יעשה בשבילך, זה שמודה על מה שיש לו ולא מסתכל על מה חסר לו, שאם הוא מבטיח לך משהו הוא מקיים.

לאבא מס׳ 1 בעולם והלב הכי ענק שאני מכיר ביקום

יש לי עוד עשרות סיפורים לספר עליך, אבל הם לא יצליחו להעביר את העוצמות של הרגשות והתחושות שלי כלפיך.

שיהיה לך המון מזל טוב ונחגוג עוד הרבה שנים טובות ביחד

אוהב אותך בלי סוף

פופו