על צג הפלאפון שלה הופיעה הודעה, החיוכים שהיא דפקה לי הפכו למבטים כועסים לעבר מסך הפלאפון והקשות נמרצות כנגדו. ״מה קרה מאמי? הכל בסדר?״ שאלתי אותה, ״כן, כן הכל בסדר.״ ענתה במהירות והמשיכה לבהות במסך. גם בתור גבר נכה שבתול בתחום הזוגי ידעתי כלל שידוע לכל גבר באשר הוא, כשאישה אומרת לך שהכל בסדר, שום דבר לא בסדר. ניסיתי לברר מה פשר העניין, הדבר האחרון שרציתי לשמוע זה "אם אתה לא יודע, תחשוב לבד." חשבתי ככה עד שהיא הראתה לי את ההודעה מאמא שלה "אל תביאי את הנכה הזה אלי הביתה."

אנחנו ברכב שלי בדרך הביתה, בדיוק יצאנו מביקור ראשון אצל אחותה, הראשונה מהמשפחה שלה שפגשה אותי. יצאנו משם בהרגשה טובה. השמש של אוגוסט דפקה על האוטו, המזגן על פול פאואר, ברקע גלגל״צ. הכרנו לפני שלושה שבועות, לא יודע אם זו אהבת חיי אבל היא קיבלה את המוגבלות שלי ובאותו זמן זה היה מספיק בשבילי כדי לצאת עם מישהי, לא קיבלתי יותר מדי צ׳אנסים מנשים בחיים וכל אחד כזה לקחתי בשתי ידיים.

התפוצצתי מעצבים הדם החצי המרוקאי החצי הארגנטינאי שלי החל לגדוש את עורקיי, כל מה שרציתי היה להוריד את תווית הנכה שקיבלתי מגיל אפס, כמו פילטר באינסטוש שאתה לא יכול לבטל. בא לי להיות הגבר הזה שלא מתמודד עם החרא הזה, שיגידו שאני מרוקאי, נמוך, רזה, עצבני, חסר סבלנות וואטאבר רק פעם אחת בחיים לא לשמוע אתה נכה, ועד שאתה עובר מכשול אחד בדרך לחלום חייך, אתה מגלה שיש עוד קיר, משפחה, חברים שיבואו ויגידו מה את נורמלית לצאת עם הנכה הזה.

"מה קרה?״ שאלתי והנמכתי את עוצמת הרדיו, ״אחותי המטומטמת אמרה לאמא שלי שאתה נראה כאילו יצאת מהתוכנית לאסיר המשתקם.״ לא ידעתי איך להגיב בכלל, רגע מה היא אמרה בכלל, ברקס ברקס אופיר המוח שלי צועק לגוף הפיזי שלי, קולט שעוד שניה אני נכנס ברכב שלפני שנעצר ברמזור האדום. ״לא מפריע לי מה אחרים חושבים עלי, אני יודע מה אני שווה.״ ניסיתי לשקר בשבילה, כבר קראו לי בכל מיני שמות בגלל המוגבלות שלי, תיאור כל כך גרפי לא שמעתי אבל למה היא צריכה לסבול בגללה, איך יש לה שליטה על המוגבלות שלי?

איך הסתומה נתמכת סעד הזו בכלל שופטת אותי? משעה הכרות? מה היא יודעת על החיים שלי? חשבתי לעצמי, הצלחתי להגיע לכל מטרה שהצבתי לעצמי בחיים עם הנכות המזורגגת הזו, תעודת בגרות מלאה, רשיון נהיגה, שירות צבאי בהתנדבות, תואר ראשון במנהל עסקים, קריירה בחברות מהמובילות במשק, בניתי לעצמי חיים מלאי תוכן ומשמעות, משפחה וחברים מקיפים ותומכים ובדקה אחת כל מה שעשית בחיים יורד לטמיון.

כגבר רווק עם נכות סבלתי מהמן דחיות מהמין הנשי, חלקן בצד היפה יותר וחלקן פחות. עד לאותו רגע לא ידעתי שאצטרך להתמודד עם עוד מעגל של דחיה, המשפחה. בתור נכה אני יודע כמה הנכות מרתיעה, יש לי פחדים כשאני יוצא עם מישהי נכה, אז אני מבין כמה שזה עוד יותר מרתיע כשלצד השני אין נכות שנראית לעין. ברור לי שכל אבא ואמא רוצים את הגבר הכי טוב שיש לילדה שלהם והדבר האחרון שהם מבקשים הוא גבר נכה.

מצד שני הבנתי אותה, גם אני במשך שנים לא הבנתי למה שמישהי בלי נכות תצא איתי?

הרי אני נחות פיזית אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?

מה אני יכול לתת לה שגבר "בריא" לא יכול?

לי בעצמי יש העדפה לנשים ללא נכות, כן מכיתה ז' אני מפנטז על האישה הזו, גדלתי בחברתם של אנשים "בריאים", לא נחשפתי למסגרות של נכים במהלך החיים הבוגרים שלי עד לשנתיים האחרונות ופחדתי פחד מוות רק מהמחשבה על לצאת עם אישה נכה.

לכל אחד ואחת יש מה לתת, אבל ככה אנחנו בני האדם, חיים לפי תוויות, מקטלגים, קל לנו יותר ככה, כן אני לא שונה ממכם, לא מושלם, גם שופט, גם מקטלג, בן אדם בסך הכל, שונה ממכם פיזית ודומה מאוד מנטלית. זה בסדר אנחנו נמשיך לעשות זאת כל עוד אנו נושמים אוויר. שאנחנו שומעים נכה, מוגבל, חרש, עיוור, חולה נפש, חרש, אוטומטית פרוז'קטרים של אזהרה כפי שלימדה אותנו החברה להסתכל על נכים.

אין לי אופציה להוריד את התווית הזו ולא משנה כמה בחיי אני מנסה להוכיח שאני כמו כולם היא עדיין עלי ותהיה שם לעד. האופציה שבחרתי היא לשנות את התוכן של התווית הזו, לפתוח באומץ וכנות את הסיפורים שלי כלפי העולם הרחב, לתת נקודת מבט למציאות האמיתית של גבר נכה בעולם הזוגי, ההצלחות והכישלונות. לקחתי את האופציה הזו בעשר ידיים על מנת לפעול לחברה צודקת, אוהבת ומכילה את האחר והשונה ממנה. על מנת שהדור הבא של גברים ונשים עם מוגבלות לא יעברו את התלאות שאני עובר בדרך להגשמת החלום שלי.

זו המתנה והתובנה שקיבלתי ליום הולדת 37, הייעוד שלי בחיים.

ייאמר לזכותה של אותה אישה, היה לה את האומץ להלחם בדעות הקדומות של המשפחה שלה, דבר לא מובן מאליו במציאות שלנו, והאמא, בסוף היא אהבה אותי יותר מכולם.

לכל המברכים במדיות השונות, ריגשתם אותי מאוד🙏

תודה ענקית מכל הלב, הרבה אהבה❤️

שלכם אופיר😘