עיניים כחולות שבוהקות באור השמש, שבבים זהובים המתפרעים ליד האישון ופנים מעוטרות בקומץ נמשים, היא הייתה הנערה הכי יפה שהוא ראה, ועכשיו היא איננה.

טל הרים את תמונתם משידתו ונזכר בפגישתם הראשונה….

זה היה באמצע הקיץ, שמש לוהטת בהקה בשמיים באור זהוב וקרניה נשברו על הגלים לקשת של צבעים. היא הלכה על החוף ושיערה הזהוב התנופף מאחוריה ברוח בלתי נראית. היא הלכה, שקועה במחשבות, ולא שמה לב לזר שהתקרב אליה בהליכה אחורית. גופו המוצק התנגש בגופה והפיל אותה. טל פתח את פיו כדי לצעוק עליה אך כשראה את יופיה נאלם.

“סליחה.” היא אמרה לו בקול שקט, “הייתי שקועה במחשבות ולא שמתי לב לאן אני הולכת.” טל מיהר להושיט לה את ידו לעזרה. “זה בסדר, זה אני שהלך אחורה.” מיהר להגיד לה.

היא חייכה ונעזרה בידו כדי לעמוד.

“אני אלמוג, דרך אגב.” הציגה את עצמה.

“טל.” הוא אמר לה והוסיף “חדשה פה?״

אלמוג צחקה צחקוק עדין, צחוקה היה הדבר הכי מדהים ששמע בכל חייו. “אני רואה שאתה מכיר פה את כולן.” אמרה לו בחיוך שובב.

“זה דיי קשה לא להכיר פה את כולן.” הוא הצטנע. “במיוחד עם מראה כמו שלך.” ניחשה.

“לא אמרתי דבר כזה.” התגונן.

“ניחשתי, בדרך כלל זה עובד טוב.” אמרה לו בגיחוך.

“אחי ,אתה בא?” צעק חברו של טל, תום.

“כבר.” צעק לו טל בחזרה.

“לך.” דחפה אותו אלמוג בעדינות.

“ולהשאיר עלמה קטנה ושברירית כמוך לבד?” שאל בנימה סרקסטית.

אלמוג חייכה חיוך שובב, אחזה בידו והפכה אותו על החול. “עלמה כן, כל השאר לא.” אמרה לו בצחקוק.

“וואו… מאיפה את יודעת את התרגיל הזה?” שאל אותה, נדהם.

“אני אספר לך רק אם תבטיח לא לגלות לאף אחד.” אמרה בנימה רצינית.

“מבטיח.” אמר לה, להוט לגלות את סודה.

היא הביטה לצדדים, כשראתה שאין אף אחד שמצוטט לחשה “אני מהקומנדו הימי.”

טל פער את פיו בתדהמה.

“באמת?” שאל.

“ברור שלא, אבא שלי התעקש שאני אלמד הגנה עצמית.” ענתה לו ופרצה בצחוק.

“את לא נורמאלית!” אמר טל אך הצטרף לצחוקה.

“האם הזכרתי שאני נורמאלית?” שאלה אותו והרימה גבה.

“לא.” הודה.

“אז יש לי זכות להיות פסיכית.” קבעה.

טל צחק. “את משהו מיוחד.” אמר לה.

“אני יודעת, בכל אופן… לך לחבר שלך, אם אתה רוצה אני אהיה פה בשש, חפש אותי.” אמרה לו והלכה לפני שהספיק להגיד משהו. טל חייך לעצמו והלך להשתולל עם חבריו. השעות חלפו במהירות וחבריו של טל כבר עזבו את החוף.

טל הסתכל בשעונו וראה שהשעה עשרה לשש. הוא התחיל לחפש את אלמוג וכעבור עשר דקות מצא אותה במקום שבו נפגשו מוקדם יותר. פניה הופנו לכיוון הים ועיניה בלעו את הנוף בשקיקה.

“היי.” אמר טל וגיחך כשהיא קפצה.

“אני רואה שהחלטת לבוא.” אמרה אלמוג.

“לא הייתי מפספס את זה לעולם.” השיב ונעמד לידה.

“נלך לסיבוב?” שאלה אותו.

“בסדר.” הסכים והתחיל ללכת. היא סיפרה לו את סיפור חייה והוא מצא את עצמו נסחף לתוך חיים כואבים, חיים של אמא מסוממת, אונס ולבסוף בריחה.

“וואו, אני לא חשבתי שיש בן אדם שמסוגל לספוג כל כך הרבה דברים ולהשאר בחיים.” אמר לה. “חשבתי להתאבד, הייתי על סף שבירה.” הודתה.

“אז מה עצר אותך?” הסתקרן.

“אבא שלי, הוא הוכיח לי שלא כל הגברים חלאות ולא כל האמהות מסוממות.” אמרה לו.

“זאת אמורה להיות מחמאה?” שאל טל בקול ציני.

“אתה יכול לקחת את זה כמחמאה.” צחקה אלמוג.

“אז אני אקח את זה כמחמאה.” אמר לה ואחז בידה, היא הופתעה מהמהלך אך לא ניתקה את ידה מידו.

“ומה הסיפור שלך?” שאלה אותו.

“מה?” שאל ללא הבנה.

“הסיפור שלך… לכל אחד יש סיפור חיים.” הרחיבה.

טל משך בכתפיו. “הסיפור חיים שלי לא מעניין, שני הורים, אחות קטנה, חברים… אלו החיים שלי.” אמר בפשטות.

“וחברה?” שאלה אותו באומץ. הוא הסתכל עליה במבט מופתע. “מופתע שיש לי אומץ?” קינטרה אותו.

“כן,” הודה. “אבל אני יודע שזה לא צריך להפתיע אותי, הרי את הדבר הכי לא שגרתי שפגשתי בחיים שלי.” אמר ומיהר להוסיף “זאת מחמאה.” כדי שלא תיקח את זה למקום אחר. אלמוג צחקה. השמש השוקעת צבעה את פניה באור כתמתם והדגישה את קומץ נמשיה החומים. “אני רוצה לשאול אותך משהו, אבל אל תיקחי את זה בצורה הלא נכונה, אני יכול?” שאל אותה טל. אלמוג משכה בכתפייה כהסכמה. “אם אבא שלך לא היה מופיע, היית מתאבדת?” שאל אותה בעדינות. אלמוג השתהתה עם תשובתה.

“אני חושבת שלא, ולא בגלל שאין לי את האומץ לעשות את זה אלא בגלל כל המראות היפים שאני אפסיד אם אני אתאבד… אני מתכוונת.. תסתכל על הים בשקיעה… זה לא הדבר הכי יפה שראית כל חייך?” שאלה אותו והסתכלה על הים שקיבל גוון תכול כתמתם כתוצאה מהשמש.

“לא הכי יפה.” אמר והסתכל עליה. היא הרגישה את מבטו והרימה אליו את מבטה. היא נעמדה מולו ושאלה

“אז מה הדבר הכי יפה שראית?”

טל לא היסס עם תשובתו. “את.” ענה. היא התקרבה אליו וכרכה את ידיה סביב צווארו, טל הניח את ידיו על מותנייה והצמיד אותה לגופו. פניהם התקרבו אט אט עד שהוצמדו לנשיקתם הראשונה על רקע השמש השוקעת, זה היה אחד הימים המאושרים בחייו של טל והוא לא הצליח להוציא אותו ממוחו, לא משנה כמה ניסה.

“אבא בוא כבר.” קטע את חוט מחשבותיו קולה קצר הרוח של ביתו.

“אני בא מתוקה.” השיב לה והחזיר את תמונתה של אלמוג לשידתו.

“מה אתה עושה כל כך הרבה זמן?” היא נכנסה לחדרו.

“הסתכלתי בתמונה של אמא.” ענה לה בקול עצוב.

“אני באמת דומה לה?” שאלה בהיסוס.

“את כל כך דומה לה שלפעמים כואב לי להסתכל עלייך.” אמר לה בחצי חיוך.

היא התיישבה לידו. “אני יכולה לוותר על ההופעה היום, אני לא אחסר לאף אחד.” אמרה לו.

“אין סיבה שתוותרי על ההופעה שלך היום, את אחת הרקדניות שם והם צריכים אותך בדיוק כמו שהם צריכים כל אחד אחר.” אמר לה טל וליטף את שיערה השטני.

“אבא אני רוצה שתספר לי איך אתה ואמא הכרתם, ותספר לי עליה הכל גם איך היא נפטרה כדי שאני אהיה פה״ התעקשה.

“איך שתרצי נסיכה.” אמר טל.

“אני אלך להחליף את הבגדים לפיג’מה ואז תספר לי הכל.” הורתה לו ורצה לחדרה. כעבור כמה שניות חזרה כשלגופה מכנס עבה וגופייה לבנה. היא נשכבה על מיטתם של הוריה וטמנה את ראשה בחיקו של אביה.

“אוקיי, אלמוג, אז ככה הכל התחיל…” אמר טל והחל לגולל בפניה את סיפור חייהם המשותף.