היא קשוחה, איתה אף אחד לא יעז להתעסק.
קשוחה, ממש קשוחה, כמו פלדה.
היא לא מתפשרת, לובשת את הפוזה כמו תלבושת בית ספר,
בית מעוצב, חיים מקטלוג, העבודה הנכונה, קוסמטיקאית צמודה, מיאמי בקיץ, סקי בחורף…נוצצת!
הכל טוב, תודה ששאלתם, ולא, לא מאמי לא יכולה להתעכב יש לי פגישה-טיסה-פתיחה, לא יכולה לאחר, אז ביי מאמי, נדבר, תתקשר, נקבע.

יש לה המון חברים ורק את החברים הנכונים.
וככה עוברות להן השנים..
עוד שנה ועוד שנה, רומנים קצרים, מסיבות פרועות,
אם יש משהו קבוע זה רק ההוא מהפלסטיק, הוא לא משאיר עכבות, סימנים, לכלוך. אחלה גבר!
לא רוצה חבר, לא רוצה קוצי פוצי, לא רוצה נישוקים וחיבוקים, לא רוצה אהבה.

והנה הוא ראה אותה, הגיע, הצביע, קטף ולקח.
ישר ידע איפה ומה.
נכנס לה לחיים ושדד לה את הלב, ובקלי קלות.
היא המומה, זה לא הגבר המתאים לה. היא בכלל לא הייתה נמשכת לאחד כזה…נכון?
מה קורה כאן??נכנס לה לחיים, לבית, למיטה.
נשאר לישון כאילו זה טבעי לישון פה, נשארים מחובקים כל הלילה, היא מתפתלת כל רגע, חסרת מנוחה, ובכל זאת לא מצליחה לבקש ממנו ללכת.
הוא מכיר אותה, יודע בדיוק מה היא ומה היא אוהבת.
ממיס לאט את כל ההגנות שלה.
מאוהבת, כמו פעם, כשהייתה בת 16..
כל ההגנות שלה אינן, והוא בכלל לא הגבר המתאים…לא מבריק, לא זוהר, סתם עוד אחד.
בלילה הוא נוגע בה, בגוף כל כך רוצה את המגע הזה. וכיף לה עכשיו.

הוא נעלם.
לקח את הדברים והלך.
איפה הוא עכשיו?
הוא לא עונה לטלפון, לפחות שיגיד שזה נגמר.
לקח לה את הלב והוא לא מחזיר…נעלם!
חוזרת הביתה מוקדם, משאירה לכלבה קערה לאוכל ומים, שתשתין באמבטיה, למי אכפת.
מכבה את האור, דמעות זולגות על הפנים, הנייד לידה, אולי הוא יתקשר בכל זאת? היא יודעת שלא.
כואב לה עכשיו.

מציקה לה הבטן, היא קמה מהמיטה הולכת לשרותים, מקיאה הכל, את כל מה שנשאר בה.
מצחצחת שיניים, חוזרת למיטה, זה כמו לצוף במים מזוהמים, מים עכורים, מתכרבלת במיטה חזק חזק, איפה הוא עכשיו?
עוברים כמה ימים היא מתאוששת,
יוצאת מהמיטה,
שוטפת פנים,
שמה אודם, מתרצת בשפעת בעבודה, קונה פרחים ,
ועוד כמה זוגות נעליים. מזמינה טיסה לאמסטרדם, פוגשת חברים, קוצרת מחמאות.
אף אחד לא שם לב, שהיא-בלי לב.

Photo by Hannah Morgan on Unsplash