כמה זמן אפשר להעמיד פנים?

לשקר לעצמך, לאוהבים, לסובבים אותך. לשים על עצמך מסיכה צבעונית עם חיוך מזויף.

חיוך כזה דבילי, כמו שמצפים ממך, ואתה שותק ומהנהן.

דופק חיוך

כי הכל סבבה.

לאט לאט אתה מאבד כל פיסת שפיות שנשארה בך, אתה משתגע, אין כבר במה לתפוס. אתה מבין שאתה לבד, בכדור שלג שגדל מרגע לרגע ומאיים להתרסק בסוף המדרון, אתה מסתובב חסר אונים הלוך חזור, כמו עכבר במסילה יום אחר יום.

אתה נופל ומתרסק לאלפי חתיכות זעירות. מנסה לאסוף את השברים אך קולט שאין טעם.

לעולם לא תחזור להיות שלם, לא כמו פעם.

השתנית, לא משנה כמה דבק תשים זה לא יאחה את השברים.

סדוק, אתה ממשיך לחייך, החיוך הדבילי.

זה שכולם אוהבים וזה שאתה כל כך שונא.

ממשיך את המרדף האינסופי אחרי משהו שלא היה קיים אף פעם.

אבל,

הכל סבבה

באמת

שהכל

סבבה.

Photo by Mitch Lensink on Unsplash