לפני שנתיים קצת אחרי שפירסמתי את הפוסט שאני מחפש זוגיות ובעודי מחפש נתקלתי במודעה של בילי ורוית – כמו חברה שמכירה לך, החלטתי שהקונספט שלהן מאוד מעניין אותי והחלטתי להיפגש איתן אולי הן יעזרו לי למצוא את האחת שאני מחפש, בפגישה איתן הן אמרו לי שאני חייב להרצות לאנשים על החיים שלי וההתמודדות עם המוגבלות. זה הדליק אותי אבל לא כל כך ידעתי מאיפה להתחיל ועם מי אני צריך לדבר כדי להתניע מהלך כזה וככה עם הזמן שכחתי מזה ונטשתי את הרעיון גם תכלס חשבתי קצת ואמרתי את מי לעזאזל מעניינים החיים שלי??

במרץ השנה החלטתי לעבוד עם מאמנת אישית(קואצ'רית), רונית כהן בפגישת הכרות שלנו רונית אמרה לי ואני מצטט: "אנחנו נבנה לך ביחד חזון, אבל אני כבר אומרת לך תהיה שורה אחת שאני רושמת לך ולא מוותרת עליה, אתה הולך להרצות בפני אנשים על ההתמודדות עם המוגבלות ולהטביע חותם על אנשים!", הסכמתי אבל שוב לא ידעתי איך להתניע את הדברים ורונית רק אמרה לי חכה חכה….

לפני שבועיים/שלוש פנתה אלי אילנה שהיא חברה וותיקה של אמא שלי, היא ראתה את אחד הפוסטים שפרסמתי לאחרונה ושאלה אם אהיה מעוניין להגיע ולהתארח בסוכה שבנו תלמידי התיכון החברתי דשנים ולדבר בפני התלמידים ולספר על החיים שלי וההתמודדות שלי עם המוגבלות. מיד הסכמתי לא היה לי בי שום ספק שאני חייב אבל חייב להיענות להזמנה שכזו, הרגשתי אושר עילאי החזון שלי מתחיל להתממש, הייתי בעננים!

היום בבוקר הגיע הרגע הגדול, הגעתי לדבר בפני התלמידים, פגשתי חבורה של ילדים מדהימים, הקשיבו בריכוז ושאלו שאלות מעניינות, הרגשתי שהצלחתי לעניין, להצחיק ולרגש אותם. ילדודס היה לי העונג להתארח בבית ספרכם המקסים, תודה רבה על האירוח. לצוות המורים שעמל וטרח רבות לארגן את המפגש, שנתן את הבמה והזכות בפעם הראשונה בחיי לעמוד ולספר את סיפור חיי, תודה ענקית מכל הלב, יצאתי עם אנרגיות אדירות מהמפגש ופתחתם לי נתיב נוסף לחיי, תודה תודה תודה. תודה גדולה ל Jinn Engeroff הצלם המוכשר שהתנדב להסריט את האירוע.

ואף פעם אני לא שוכח תודה ענקית להורים שלי, שנותנים בי אמון אינסופי