הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

בוקר שבת חורפית הפילפינית צעקה לאבא שהיה בבית הכנסת ״מאקו זה מואיס. בוא מהר!״. אף פעם היא לא הצליחה להגות ר׳ כמו שצריך. אבא טס

דקה 93 בגיל 17 עברתי ניתוח השתלת פלטינה בגב בהדסה עין כרם.24 שעות אחרי הניתוח אני זרוק במיטה מחובר למכונת הנשמה, קטטר, אינפוזיה ומפוצץ במורפיום.שעה

רמת עצבים 1000 מתוך 10 כל תרגיל בספר בקואוצ׳ינג, פסיכולוגיה ומדיטציה לא יצליח לעצור את מה שהתחולל לי בדם ברגע שראיתי הפוסט של החמודה הזו.

״תשמע אתה לא מאמין איזה חלום הזוי חלמתי בלילה״ כתב לי בוואטסאפ חבר טוב שלי. ״נו ספר!״ עניתי לו. אחרי המנה השניה של החיסון מתחילים להצטבר

יום הולדת שמח סטופידו ״אמא גבי בטלפון!״ צעקתי מהסלון ״אני עונה מהחדר״ אמא צעקה לי בחזרה ״ותדאג שבת-אל תתארגן כבר יש לכם בית ספר היום״.

לערב הזה לא הצלחתי להגיד לא לאחרונה אני מוצא את עצמי מסרב להצעות להופעות מלאות בהתנדבות. השקעתי ואני משקיע המון זמן, מאמץ ויזע על היצירה