לאחרונה אני מוצא את עצמי מסרב להצעות להופעות מלאות בהתנדבות. השקעתי ואני משקיע המון זמן, מאמץ ויזע על היצירה שלי. אני עושה את הסטנדאפ מאהבה ושליחות אבל אני גם לא תמים ורוצה להתפרנס מזה. ועם חינם לא הולכים למכולת.

אבל לבקשה של עמותת נדירים (ע"ר) לא יכולתי לסרב. אני כותב שהמחלה שלי היא נדירה וזה נכון אבל היא גם המחלה הנוירולוגית השכיחה ביותר. עם הסתברות של 1 ל-3,000. ההערכות בעולם מדברות על איזור 2-3 מיליון בעולם כולו. מהדורה מוגבלת.

אבל מה קורה שהמחלה של הילד שלך היא 1 ל-40 מיליון ויש אולי עוד 20 איש בכל העולם שמתמודדים עם האתגר הזה?

ואלה ההורים הנדירים לילדים שהגיעו לעולם במהדורה סופר סופר מוגבלת. הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה ההורים שלי ואם היה מישהו כמוני שנותן להם איזה חיוך ותקווה בכל ההתמודדות היום יומית הלא קלה זו ואמרתי שאין סיכוי שאני אומר לא הפעם…

נודר לך לכם היה ערב נדיר😜🤘🏻