״אמא גבי בטלפון!״ צעקתי מהסלון ״אני עונה מהחדר״ אמא צעקה לי בחזרה ״ותדאג שבת-אל תתארגן כבר יש לכם בית ספר היום״. אחרי שיחה קצרה עם דוד שלי אמא יצאה מהחדר עם עיניים אדומות ונראה כאילו בכתה. לא שאלתי אותה מה גבי אמר. הלכתי לעזור לבת-אל להתארגן. אמא לקחה אותנו באוטו לבית הספר ולא הוציאה הגה עד שהגענו לשער. ירדנו מהאוטו. ״שיהיה לכם יום טוב״ אמרה בקול חנוק.

 

בצהריים אבא שלי הגיע לקחת אותי מבית הספר. עוד לפני שהוא החנה את הרכב הרגשתי. אבא שלי בחיים לא בא לקחת בסוף יום, אם הוא עוזב את הצבא באמצע זה סופר חשוב. ״מה אתה עושה פה?״ ניסיתי לשחק אותה קול. אבא ניסה להתחמק ולהגיד שאמא לא מרגישה טוב. הוא לקח אותי לאכול שווארמה. אולי ככה יותר קל לבשר את זה, ראיתי את אמא בבוקר אבל לא אמרתי כלום. עד שאבא לא סיפר לי סירבתי להאמין. לא הצלחתי לסיים את המנה וביקשתי ממנו שיקח אותי לראות את אמא.

 

לא נראה לי שאי פעם הצלחתי לעלות במהירות כזו שלוש קומות ברגל. פתחתי את הדלת ורצתי ישר לחבק את אמא. השתדלתי לא לבכות כמו שאמא תמיד לימדה אותי אבל אמא אמרה שהפעם זה בסדר, אפשר לבכות שעצוב וכואב לנו. אמא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת ללוויה, כשסבא היה בטיפול נמרץ היא לא נתנה לי לראות אותו מחובר למכונות וצינורות. לא יודע מאיפה אבל היה לי את השכל בגיל 12 לא להשתתף בלוויה שלו וטוב שכך.

 

היום סבא שלי היה צריך לחגוג יום הולדת 88 אז למה סטופידו?

 

סבא שלי נפטר מסיבוכים של מחלת הסכרת בגיל 61. מחלה לא קלה להתמודדות אבל כזו שאפשר לחיות איתה שנים אם מקפידים על אורך חיים נכון. סבתא ואמא שלי אוהבות להגיד שלא הייתה מודעות כמו היום, זה נכון אבל גם אז הייתה סוג של מודעות. סבא שלי ידע שהוא צריך להקפיד על אורך חיים ותזונה מותאמת כבר אז. אבל הוא שיחק משחקים וחשב שהוא מעל המחלה.

 

למחלה הזו אין רחמים והיא הראתה לו מאיפה משתין הדג. אולי הוא לא היה מגיע לגיל 88 אבל היה מצליח להשאר איתנו עוד כמה שנים. אני כועס עליו שהוא בחר בדרך הזו אבל גם סולח לו. אני יודע כמה קשה להתמודד ולא מדמיין אפילו איך זה נגד מחלה שאוכלת אותך מבפנים, ושעל פניו הגוף נראה תקין לחלוטין.

 

סבתא שלי היא המודל השראה שלי להתמודדות עם המוגבלות בחיים וסבא? הוא היה השטותניק, המצחיק, האופטימטי, העצבני והעקשן. הסטנדאפיסט הראשי בכל אירוע, זה שלימד אותי איך עושים מנגל ואיזה חלקים אוכלים, את מי אנחנו אוהדים בכדורגל, ואיך רוקדים כאילו אף אחד לא רואה אותך. אבל הוא לא לימד אותי להתמודד.

ולכל המתמודדים עם מחלות שקופות אני מצדיע לכם אבל כדאי ללמוד את הלקח מסבא שלי, הוא פספס כל הרבה דברים בגלל שלא רצה להתמודד. ההתמודדות היא סופר קשה ויש הרבה מכשולים נפילות בדרך אבל החיים שווים יותר מהכל. תתמודדו

 

מזל טוב סטופידו אוהב ומתגעגע אליך כל יום