*מבוסס על שיחה אמיתית שהתנהלה במהלך השבוע, השמות שונו להגנה על פרטיותם

״90%! 90! פשוט לא נשמע לי הגיוני הסקר הזה אחי״, עמדנו וסידרנו את המגשים לארוחת הצהריים ״ממש לא מפתיע אותי אחי״ עניתי לו והמשכתי להתקדם בתור, שמעון התעצבן והרים טיפה את הטון ״מה אתה רוצה להגיד לי שרוב האנשים כאן חושבים ככה?! נראה לך שאני לא אתן לבן שלי לשחק עם ילד עם מוגבלות?!״ יורי ניסה להרגיע והתערב ״שמעון בסדר אנחנו לא כאלה, אבל זה בסקר בלאט״.

מאז שהחלקתי בחדר האוכל שמעון לוקח לי את המגש, העמסנו את המגשים והתיישבנו ״סיימתם את הוויכוח הנחמד שלכם?״ ונעצתי בהם מבט חודר, את שמעון הכרתי לפני חמש שנים בעבודה, בילינו המון גם מחוץ לעבודה. הוא כבר הכיר אותי טוב, ״מה יש לך אחי?״ ״אתה באמת שואל מה יש לי?״ עניתי לו מיד, ״מה אתה דפוק אופיר, מה עובר עליך היום?״ שאל ולקח ביס מהעוף שלו.

״בוא בוא ואני אסביר לך מה יש לי היום אבל תשתוק עכשיו ותקשיב, אל תדליק אותי!״ העליתי את הטון, העיניים שלהם התרוממו לעברי ״בסדר מקשיבים, רק תירגע בלאט״ יורי ניסה להרגיע את האווירה.

״אני לא חושב שאנשים מגיעים עם איזה שהיא כוונה רעה, שיש בתוכם איזה רוע, אלא שהם לא מוכנים לקבל ולהכיל את השונה מהם, הפחד הוא אחלה מנוע לדחייה וריחוק״ עצרתי לחתוך את השניצל שלי, ״תשמע קטע, ביום שישי חזרתי מארוחת ערב אצל ההורים שלי, עלה לי רעיון לפרסם את הפוסט של הסטארטאפ בקבוצות של רווקים ורווקות. לא רשמתי שם כלום לגבי המוגבלות, רק פוסט ותמונה שלי, גם ככה כל הפרופיל שלי פתוח. תראו את התגובות שהיו שם״ העברת להם את הפלאפון שלי ״הנה תראו״ שמעון לקח את הפלאפון והניח אותו בין שני המגשים, ״נו מה אתה בוכה לי עכשיו?״

השפתיים שלי נמתחו מאוזן לאוזן ״תפס אש אחי! יש כאלה ששלחו בקשת חברות, הודעות, גם אני שלחתי לכמה שעשו לייק ומצאו חן בעיני. היו הרבה נשים שגרות רחוק, באר-שבע, ירושלים, אשדוד, אשקלון.״ חיכיתי לאישור משמעון להמשיך ״נו ברור אחי, לא עם העבודה שלנו. מה תיסע עכשיו שלוש שעות?״

יורי הניח לרגע את הסכין והמזלג, הרים את הידיים ״רגע רגע, לא הבנתי, דיברת עם כמה במקביל?!״ שמעון ואני התחלנו לצחוק ״יורי יא חתיכת ענתיקה, מזל שאתה נשוי ויש לך את עליזה, אחרת הלך עליך״ שמעון השתעל מרוב צחוק, זה תמיד קורה לו כשהוא צוחק יותר מדי ״תסבירו לי בלאט״ מזגתי לשמעון כוס מים, ״היום זה מקובל למקבל, כולם עושים את זה, פנו אלי כמה, אני לא נפגשתי עם אף אחת עדיין, שלב גישושים״ חייכתי ״טפויי יואמט זה מה שעושים היום? נראה לי אני מתגרש מעליזה״ והתגלגל מצחוק.

״בקיצור דיברתי עם מישהי במוצ״ש, ממש חמודה, השיחה זרמה ממש טוב, שתבין רגע, דוד ישב אצלי בסלון ראה משחק כדורגל בזמן שאני מדבר איתה בחדר, סיפרתי לה גם על המוגבלות, היא הפתיעה אותי! אמרה שנדבר ונקבע להיפגש ברגע שיתאים לשנינו״ לקחתי שלוק מהכוס מים ״נו מה תענוג אח שלי״ שמעון התערב ״ אמרתי לך לשתוק ולהקשיב!״.

״ביום ראשון התפרסמה עלי הכתבה בידיעות אחרונות, איך עפתי אחי? וואלה שנה אני חופר לאנשים את המוח בפייסבוק״ צחוק קל בקע מגרוני ״סוף סוף קצת הכרה אחי״, יורי קטע אותי ״אבל מה עם הבחורות?״ הפסקתי לצחוק ״יורי היום לא חג חמישי שמח מבחינתי בלאט״ ״למה בלאאאט?״ יצא לו עם חצי גרעפס ״יא חתיכת מגעיל״ שמעון שלח יד לכתף של יורי ודחף אותו מעט את כולן בלעה האדמה״. בשניה הפנים של שניהם קפאו, שמעון התעשת ראשון ״מה? לא הבנתי אותך״.

העיניים שלי פנו לכיוון שמעון ״מה אתה בשוק?! מה הכלל שלימדת אותי? אתה מתחיל להתכתב עם מישהי אם היא לא עונה אחרי פעמיים היא לא בכיוון שלך, פעם שלישית רק אם היא ממש מוצאת חן בעיניך, תראה אחי״ נתתי לשמעון את הפלאפון יורי הגניב כמה מבטים ושלח תנועת יד מבטלת לעבר הפלאפון, לשמעון החל לצאת הווריד במצח שהוא מתעצבן ״סתומות!! הפסד שלהן אחי. אתה יודע שבשבילי אתה המלך״.

״גם אתה עכשיו? אתה באמת רוצה להדליק אותי היום שמעון? גם ככה אני עצבני אש!!!״ דפקתי על השולחן עם כף היד, המגש קצת התרומם מהמכה. מהשולחנות הקרובים נשמע שקט לכמה שניות ״תרגיע אחי מה יש לך? קח שתה מים״ והרים את הקנקן לעבר הכוס ״תודה אחי״ לגמתי את כל הכוס בבת אחת.

״אני אגיד לך מה יש לי אחי, ה-90% האלה שאתה מדבר עליהם זה כולם אחי, כן כולל המשפחה והחברים, קולגות לעבודה וכל מעגל של בן אדם עם מוגבלות. בוא נדבר עלי רגע לדוגמה סבבה, אני נולדתי עם מוגבלות ואמא שלי נלחמה ונעמדה על הרגליים האחוריות כדי שישלבו אותי בחינוך רגיל, שלא תבין לא נכון אחי, זה הציל לי את החיים, בזכות ההשכלה שקיבלתי, היום אני נמצא בתפקיד מעולה באחת החברות הכי גדולות בארץ״

״נו מה הפואנטה?״ יורי עצר אותי, ״הייתי הילד היחיד עם מוגבלות בבית ספר לדעתי, יש מצב שהיה עוד אחד. אז וואלה שילוב זה דבר מדהים ואני הכי בעד, יש לי חברים עד היום מבית הספר, הייתי במועצת תלמידים, לא נידו או החרימו אותי, אבל יש גם צד אחר לשילוב״ שמעון עצר אותי ״איזה צד אחר?״ חייכתי אליהם ״אתם זוכרים את התקופה שלכם בתיכון? בנות, הורמונים?״ וקרצתי, יורי ושמעון הפנו את מבטם אחד לעבר השני וחיוך עלה על פניהם ״זוכרים, זוכרים״ שמעון הרים את הידיים באוויר והסתכל לעבר השמיים כאילו מתפלל לחזור לתקופה הזו ״יופי יא דביל, לי לא היה כלום בחטיבה ובתיכון, לא חברה, לא אהבת נעורים, גם סקס לא יצא לי לעשות. עכשיו בואו תסבירו לי איך אני בתור נער עם מוגבלות אמור להתחרות על בנות שאני רוצה עם בנים״ הרמתי את הידיים וסימנתי גרשיים עם האצבעות ״בריאים?״

״באותה תקופה אמרתי לעצמי, וואלה אופיר לא קרה כלום, אולי בצבא. התנדבתי לשירות ביחידה קרבית״ צחקתי קצת ״בלאט מה מצחיק אותך עכשיו?״ יורי התעצבן עלי ״יורי נראה לך שהיה לי איזה שהוא סיכוי ביחידה סגורה מול לוחמים קרביים?! גם ככה יש שם בקושי שתיים וחצי בנות.״ המשכתי לצחוק ״יצאתי גם למועדונים ופאבים, לקח לי שנים להבין שזה גם לא הזירה שלי להכיר מישהי, בקושי הסתדרתי במקומות האלה מבחינה פיזית״.

״ספר לו על הפעם הראשונה שלך״ שמעון עצר אותי ״ססעמק שמעון מה קשור עכשיו?״ שמעון הרים את היד באוויר ״פתחת פה הכל ויורי זה אח, הכל נשאר בינינו״ יורי הנהן בראשו, הסתכלתי לתוך העיניים של יורי ״דיר באלק! זה יוצא מהשולחן הזה, הבנת אותי?״ ״ברור בלאט״ לקחתי נשימה עמוקה ״פעם ראשונה שלי הייתה עם זונה, בסדר?! חבר שלי לקח אותי הוא רצה שאני יזיין כבר. היו עוד כמה פעמים, לא גאווה גדולה, הפסקתי עם זה. אבל זה הפאקינג זיכרון מהפעם הראשונה שלי, באיזה חור עלוב בקריות״ השפלתי את המבט לעבר מגש האוכל.

״וככה יורי זה ממשיך במכללה ובכל מקום עבודה שהגעתי אליו, ותמיד אני הבחור המקסים, הידיד הנחמד, האלוף, המדהים, הרגיש, האמיץ וכל הדברים הנחמדים האלה, להגיד לך שזה לא כיף לקבל את כל המחמאות האלה אבל בסופו של דבר שזה מגיע לתאכלס, אף אחת לא יצאה איתי! עד שעמיחי חבר שלי מהבית ספר לחץ אותי לכתוב את הפוסט לפני שלוש שנים.״

ראיתי את יורי מתפתל על הכסא ״מה יש לך בלאט?״ העיניים שלו ירדו למטה ״אני לא יכול להבין או לדמיין מה עבר עליך״ אמר בקול שמתנצל בשם כל החברה ״זה בסדר יורי, יש משהו טוב מהמוגבלות, חוסן מנטלי שיש למעט אנשים. שלא תחשוב לרגע שאני מסכן או שתרחם עלי. כל אחד מקבל את החבילה שלו.״

שום שריר בפנים של יורי לא זז, העיניים של שמעון היו תקועות על המגש, הוא ידע שאני לא אוהב לחזור לסיפורים האלה. ״יורי, שמעון כבר מכיר ת׳סיפורים ואם נפתחנו בוא תשמע דברים, בסיביר לא עמדו לך השערות ככה״, יורי לא היה מודע לעולם הזה ״דיברתי עם מישהי מבית שאן וקבענו להיפגש, לא היה לה רכב אז נסעתי לקחת אותה, לא היה שם שום דבר פתוח בשבת בצהריים, נסענו משם לעפולה, כמעט שעתיים הייתי על ההגה רק להגיע לבית קפה. הגענו לחניה וכשיצאנו מהרכב הספיק לה לראות אותי הולך שלושה צעדים שלי כדי להגיד לי להחזיר אותה הביתה, מודה השארתי אותה שם בבית קפה ואמרתי לה תחזרי הביתה במונית, יש גבול לכל תעלול״.

שמעון ליטף את הזקן שלו ונשף החוצה, הווריד שלו עוד שניה מתפוצץ. ״אהה בוא נדבר רגע על המשפחות מהצד שני״ הגבות של יורי התרוממו ״איזה משפחות?״ ״המשפחות של בני או בנות הזוג של אנשים עם מוגבלות, יש לי חבר מהמרכז, יש לו שיתוק מוחין (CP), הוא הולך עם קביים, לאט אבל הולך, עובד, מסתדר בכוחות עצמו. הוא יצא עם מישהי בכיסא גלגלים משותקת חצי גוף תחתון במשך שלוש וחצי שנים, יודע מה האבא שלה אמר לה עליו?״ יורי שילב את ידיו ״שטו אופיר, מה הוא אמר לה?״ ״איך את יוצאת עם הנכה הזה?״ יורי שם את הידיים על המצח ״טפויי יואמט, סוקה״ ״כן יורי בדיוק לך תבין אנשים״.

״אתה חושב שלי זה לא קרה?״ טון הקול שלי עלה והפניתי את העיניים ליורי, ״כשיצאתי עם קרן היא לקחה אותי לאחותה להכיר אותה, יורי ישבנו שם שעה וחצי הכל טוב ויפה, וואלה חשבתי שהלך סבבה. מסתבר שחמש דקות אחרי שיצאנו משם גיסה הרים טלפון לאמא שלה ואמר לה שאני נראה כאילו יצאתי מהתוכנית לשיקום אסירים, היא לא רצתה לפגוש אותי״ עצרתי ולקחתי אוויר ״או כשיצאתי עם דורית ודודה שלה דפקה לה יציאה מה זה הכי טוב שהשגת?״ הרגשתי את האוכל נתקע לי בגרון ״שמעון תמזוג לי מים״ עצרתי לשתות ולקחת אוויר.

״אני לא מאמין שאנשים כאלה רעים״ יורי אמר בייאוש ״יורי תזכור מה אמרתי לך בהתחלה, זה לא מגיע מרוע פנימי, זו תווית ששמו עליך ואי אפשר להוריד אותה, כמו דבק שלוש שניות לכל החיים״.

השעון התחיל לתקתק ואנחנו באמצע יום עבודה ״כמה דקות נסיים לאכול ותבין למה זה 90%. אמרתי לך שזה גם מגיע מהסביבה הקרובה, יום אחד קרוב משפחה שלי, ראה אותי עם פרצוף תחת. התחלנו לדבר וזו פעם ראשונה בחיים שמישהו מדבר איתי על הקטע הזה, סיפרתי לו שאני מנסה ולא מצליח להגיע לדייטים. מה הייתה התגובה הראשונה שלו?״ הסתכלתי לעבר יורי ״הוא לא שאל מה או איך אני עושה עם נשים, זה תהיה בטוח! הוא שאל אם ניסיתי לצאת עם מישהי עם מוגבלות?.״ יורי עצר אותי ״שניה רגע אופיר, אני מבין שזה קצת פוגע בך, אבל ניסית?״

״זו שאלה מעולה יורי, בהתחלה לא הייתי מוכן לשמוע על זה, שיניתי גישה בחיים וניסיתי. אני רוצה שהמערכת יחסים שלי תתבסס על מכנה משותף של אישיות, לא בגלל מכנה משותף ששנינו מוגבלים״ יורי שוב התקיל אותי ״אז מה הבעיה עם השאלה?״ מיד עניתי לו ״שזו השאלה הראשונה שנשאלת! שאלתי את עצמי זה קרוב משפחה שלי אם הוא חושב ככה, למה שאנשים אחרים לא יחשבו ככה?! אין לי ספק שהוא רוצה שיהיה לי טוב, אבל גם הוא הדביק לי את התווית למצח!.״ ניקיתי את הרוק שהצטבר לי בצד השפתיים, לקחתי שלוק מהמים.

והמשכתי ״אתה יודע משהו יורי, גם כשכולם יודעים על הבעיה אין להם שמץ איך להתמודד. ההצעות היחידות שקיבלתי מהמעגל הקרוב שלי היו להכיר נשים עם מוגבלות וזה לא רק אצלי, לא שפסלתי שוב. אבל מה אני אמור להבין מזה ? שאני לא מספיק טוב בשביל השאר?! איך אני אמור להרגיש גבר אם אף אחת לא רוצה לצאת איתי?!״ הסתכלתי לעבר יורי ״בלאט״ ״כן יורי, בלאט. ועם כל זה אתה אמור לחייך לתת 1000% כי אחרת אתה סתם נכה שמרחם על עצמו. אבל לי יש ביצים ומאז שפרסמתי את הפוסט צמחו לי עוד כמה שערות שם והיו לי כבר מערכות יחסים, דייטים, סטוצים ומלא חוויות מדהימות. אין לי שום תלונה על התקופה הזו אבל הייתי ועדיין צריך לחשוב מחוץ לקופסא בשביל להגיע לזה, מה אם אלה שאין להם את זה?״.

״אז אתה מבין שמעון זה כולם כולל כולם כולל אותי לפעמים וככה מגיעים ל-90%, כי תכל'ס כל הדור הזה בקושי ראה או חווה אנשים עם מוגבלות בחיים שלו ואין לו שמץ עם מה אנחנו מתמודדים בחיים, אני מבין את הפחד אבל לא מוכן לקבל אותו, אני מחקתי מהלקסיקון את המילים וויתור וייאוש ואני אמצא את האחת שאני רוצה. פעם חשבתי שאני הדפוק בסיפור הזה, שאם אני אשרת בצבא, אעשה תואר, אמצא עבודה מסודרת, אסדר לי איזו פינה להיות בה אז התווית הזו אולי תרד ממני בשלב כשלהו בחיים. השבוע הבנתי שלא משנה מה אני אעשה היא לא תרד ממני, אבל יותר חשוב מזה, הבנתי שכולנו דפוקים. זה עצוב כי זה לא רק התווית לאנשים עם מוגבלות, זו תווית להומואים ולסביות, תווית לחרדים, תווית לערבים, תווית לשמנים ועוד כמה. כל מי שיש לו תווית נמחק מהמיינסטרים.

הבנת את זה שמעון?״