שוב אני מול הגינה שאליה אין לי רשות

שוב אני נזכר באהבה שלה אין לי זכות

אך למרות הכל אני אעמוד מרחוק

ואל הגינה אני אציץ,

אנסה אל בחירת ליבי לצעוק

את אהבתי אליה להפיץ

אך כשהיא תשמע את זעקתי

עליי היא לא תסתכל.

ואני יאבד את דעתי

ואת דחייתה בשנית אאלץ לקבל

ומשם רק אנסה להתרחק

במחשבותיי את הגינה אנסה לקבור,

אך כמו שעון מתקתק

לבסוף תמיד אל הגינה אני אחזור

אותה גינה שאליה אין לי רשות

אותה גינה שרחוקה מהישג ידי

אותה אהבה שלה אין לי זכות

אותה אהבה שלעולם לא תהיה שלי