כבר זמן מה שאני מתלבט אם לפרסם את הפוסט בנושא הזה והחלטתי שהגיע הזמן לשפוך את הדברים.

למי שלא מכיר אותי שמי אופיר ובגיל 3 זיהו אצלי מוגבלות של רפיון שרירים(לא ניוון) למזלי נולדתי למשפחה מדהימה שלרגע לא נתנה להרגיש שונה מאחרים ומגיל צעיר ההורים שלי חינכו אותי להיות עצמאי.

אז מה זה רפיון שרירים בעצם? תנסו לדמיין את עצמכם עם תפקוד של רבע מהכוח שיש לכם בשרירים, מה שזה אומר שאני מתעייף די מהר מפעילות גופנית מאומצת. המוגבלות שלי מתבטאת בכל הגוף ובעיקר ברגליים דבר המביא למעט חוסר שיווי משקל בהליכה שלי וישנן פעולות מסוימות שבהן אני נדרש לעזרה, מרביתן לא בחיי היום יום שלי.

החיים עם המוגבלות גרמו לי להתמודד עם אתגרים רבים בחיים במישור הפיזי והמנטלי, לרוב התמודדתי בהצלחה, למדתי בבית ספר רגיל, כמו כולם, תיכון כמו כולם, שירות צבאי כמו כולם (תומך לחימה בסיירת אגוז) , תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים…יצרתי מעגלים חברתיים שונים ומעולם לא קיבלתי הרגשה שאני שונה מכולם.

היום אני בן 33, שוכר דירה בקריות, כלכלן בחברת כי"ל דשנים, מנהל ומטפל בכל תחומי משק הבית(ניקיון, כביסה, קניות, חשבונות ועוד זוועות אחרות) בעצמי, מגדל ומטפל בכלבה שלי צ'ילי ובקיצור כבר הבנתם את הכיוון שלי, עצמאי!

אני אוהב לבלות ולהיות בחברת המשפחה והחברים, אוהב ספורט בכללי וחולה על כדורגל בפרט, בקיץ אני אוהב לבלות בים עם בירה ובחורף מתחת לפוך עם כוס קפה חמה, מוזיקה זורמת לי בעורקים וסרטים וסדרות בוורידים.

אז תכל'ס יש לי משפחה וחברים מדהימים, דירה משלי, עבודה מסודרת, רכב משלי אז מה חסר לי בחיים??? אותך!

תאמינו שלא קל להוציא את זה החוצה אבל למדתי שצריך להסתכל למציאות בעיניים ולא לברוח ממנה. והמציאות היא כזו שבתור גבר עם מוגבלות קשה מאוד להצליח עד בלתי אפשרי להצליח בתחום הזוגי ולא שלא ניסיתי.

אז די החלטתי להגיד את זה בקול הכי חזק שאפשר אני רוצה להעביר את החיים שלי עם מישהי ולא להיות לבד, כי אני רוצה לחזור לבית לא ריק, כי זה קשה לישון באלכסון לבד, כי אני רוצה לצאת לחופשה איתך ולא עם החבר הכי טוב שלי, כי אני רוצה מישהי לפנק אותה ותפנק אותי, כי אני רוצה מישהי לשתף אותה בדברים הטובים והרעים בחיי, כי די נמאס להיות לבד!

אז אם הגעת עד לכאן ונשמע לך מעניין שלחי לי הודעה בפרטי

ולכל המשפחה והחברים שלי רק בקשה קטנה ממכם, שתפו את הפוסט הזה.