אני מסתובב בבטן עם תחושת אושר והשלמה שהגעתי לנקודה שרציתי להגיע, למצוא את הפינה שלי בעולם, אם חשבתם שמדובר בזוגיות אז חכו קצת עם זה, גם זה יגיע, אבל דיברתי על משהו אחר לגמרי.

לפני שנתיים כשבניתי את החזון שלי לחיים אצל רונית המאמנת שלי, רציתי להוסיף עוד עומק לחיים שלי מעבר לעבודה, משהו שימלא אותי אחרי שמסתיים לו היום. לרונית היה רעיון לגבי הרצאה על החיים שלי וההתמודדות שלי עם המוגבלות, היא ראתה בזה סיפור מעורר השראה לאחרים, אני קצת פחות כי לא הרגשתי כזה (גם היום אני לא מרגיש ככה). לבסוף החלטתי יחד עם רונית שנכתוב את עניין ההרצאות כאופציה ונוסיף שאמשיך לחפש את התחום שמעניין וגורם לי להנאה וכך היה.

לא הייתי צריך לחפש יותר מדי, ברקע תמיד כתבתי, הכתיבה הייתה מונחת לי בכיס, זה קצת שחצני להגיד את זה ככה, ברור שצריך לעבוד ולהשתפר כמו בכל דבר אחר בחיים אבל הכתיבה יצאה ממני יותר בטבעיות. הרבה פעמים בחיי מצאתי את עצמי בסיטואציות שהיה לי בהן הרבה יותר קל לכתוב מאשר לדבר אותן, היה הרבה יותר קל להוציא את זה בכתיבה מאשר דיבור.

אבל מה ועל מה כותבים?

זה היה המסע שלי בשנה וחצי האחרונות, זה התחיל בסדנת הפזמונאות של Noam Horev, שם הבנתי שכותב שירים אני לא, כן הבנתי שיש לי סיפור חיים מעניין והתחלתי לכתוב מעין בלוג של מוטיבציה והשראה שמתבוסס על החיים שלי. המון אנשים התחברו למסרים, דלתות נפתחו בפני, המון קשרים עם אנשים חדשים, כתבות בעיתונים ובטלוויזיה. אולי זה יפתיע אתכם אבל אני פחות התחברתי לטורים האלה, הרגשתי שזה לא בדיוק אני ויצאתי שוב לחפש את הנישה שלי.

לאחר כמה שנים שאני עוקב אחריו ושיתפתי לא מעט טקסטים שלו הגעתי לסדנת הכתיבה של הסופר Shai Amit – שי עמית. משי קיבלתי עוד כלים לספר את הסיפור שלי ובחרתי לעשות את זה דרך סיפורים קצרים, בכל מיני נושאים מהחיים שלי, זוגיות, פחדים, כישלונות, הצלחות. לסיפורת התחברתי יותר מהבלוג וטורי המוטיבציה, אבל עדיין הרגשתי שמשהו לא שלם בעצמי, איך צדי צרפתי היה אומר בכוכב נולד "זה ליד, לא בדיוק שם."

אחרי הסדנה של שי אמרתי לעצמי, טוב חלאס סדנאות וכאלה, למדת וקיבלת כלים עכשיו הגיע הזמן ליישם. הצבתי לעצמי וואחד משימה גדולה ושאפתנית לשנת 2019 – לכתוב ספר! אבל על מה כותבים לעזאזל?! שאלתי את עצמי, מאיפה אני מתחיל? מה חשוב? האם יהיו כאלה שיפגעו ממה שאכתוב עליהם? אולי אני לא כשרוני? והתחלתי לכתוב פוסטים וסיפורים קצרים על החוויות שלי בעיקר על הרצון לזוגיות, חוויות מעולם הדייטים ועל מה שקורה לי בנפש. ועדיין לא הייתי מבסוט ממה שיצא לי, למרות התגובות החמות והפרגונים שלכם.

"אמרת לי שאתה לא מעוניין בעוד סדנת כתיבה אבל אני חייב לעדכן אותך, Ran Sarig רן שריג מגיע למוזה", Uri Lichtenshtein הבעלים של מוזה וחבר קרוב שלח לי, בלי יותר מדי לחשוב כתבתי לו "תרשום אותי במיידי".

כבר בשיעור הראשון רן פיקס לי את הנושא שעליו אני צריך להתמקד בכתיבה, גבר רווק עם מוגבלות במסעותיו בעולם הדייטים. זו הייתה המדרגה הראשונה בדרך, עכשיו יש לי נושא אבל הקטע של לכתוב ספר, פחות אני. בשיעור השלישי או הרביעי קיבלנו משימה שנקראת "קופסא שחורה", כמו זו שמתעדת את הנתונים במטוס ואם הוא מתרסק בודקים את הנתונים מהקופסא. מהסיפורים שלי בסדנה רן זיהה שהקופסא השחורה שלי הייתה מערכת יחסים עם אחת האקסיות שלי וביקש שאכתוב אותה מההתחלה ועד הסוף המר. נכנסתי לטראנס של כתיבה ובמשך יומיים רצופים עם הפסקות אוכל, סיגריות והמון פייסלים, כתבתי 13 עמודי וורד (גופן 12) וקרוב ל-6,000 מילים, ללא ספק הטקסט הכי ארוך שלי וזה שטלטל אותי ברמות הכי גבוהות שאפשר, קלטתי את התבניות והטעויות שלי במערכות יחסים.

ומהמשימה שהכי טלטלה אותי לזו שהעיפה אותי והביאה אותי למקום שבו אני נמצא היום, משימת הסטנד-אפ.

אחרי המשימה רן ניגש אלי ואמר לי: "יש לך טאלנט, אתה חייב לעלות לבמה פתוחה". באותו הרגע הרגשתי כאילו 4 שופטים ב – The Voice הסתובבו אלי. פאקינג זוכה אמי אומר לי את זה, לא ישנתי כמה לילות ואמרתי לעצמי אני הולך על זה בכל הכח!

אם תשאלו את האנשים שמכירים אותי לעומק אני לא בטוח שמצחיק תהיה תכונה שתבלוט ברשימה שלי יותר מדי, תמיד הייתי הרציני, האחראי, הדואג, לא זה שמצחיק את כולם מסביבי, אבל כל זה השתנה במשימה אחת וערב אחד שההיי שאני נמצא בו לא ירד לי עד עכשיו. התחלתי להסתכל על כל העצב, התסכול, הכעס, האכזבה שעברתי בחיים דרך הבדיחה, דרך הפאנץ'.

כל ראיית העולם שלי השתנתה מאז אותו ערב, הווייב נהיה חיובי, כל דבר שלילי שקרה לי מאז לא זכה ביחס הרגיל "אוי איזה מסכן אני למה זה קורה לי?" ונהפך "זה פאקינג חומר מעולה לבדיחה". ושאתה מסתכל ככה על החיים אין משהו שיכול לשבור אותך, לקחת כבר את כל הקטעים הכי קשים וצחקת על עצמך מי כבר יכול עליך?

והכי חשוב בכל הקטע הזה שמאז אני מרגיש הכי אני בעולם, התכונות שנדרשות בסטנד-אפ הם הרבה כנות, אומץ והיכולת להגיד בקול רם את מה שכולם חושבים עליו אבל לא מעיזים להגיד, היכולת להעביר את המסרים שלי על קבלת האחר והשונה בצורת הומור וקלילות. מה אני אגיד לכם זה התלבש עלי בול כמו שרציתי וחיפשתי בשנתיים האחרונות במסעות הכתיבה שלי.

זו לא כתיבה קלה כמו שחושבים לפעמים על סטנד-אפ, נהפוך הוא זו אחת הקשות שיש. אז ירדתי קצת למחתרת בחודשיים האלה לעבוד, והפוסטים שמתפרסמים עכשיו הם חומרים ישנים שלא התפרסמו. התחלתי לכתוב מופע שלם (מהדורה מוגבל/ת) בשיתוף עם אחד הסטנדאפיסטים הכי מצחיקים בארץ, Tamir Buskila. ואני נהנה ומרגיש סיפוק מכל רגע ורגע, כנראה ככה זה מרגיש למצוא את המקום הנכון בחיים שלך.

כמה מילים לאנשים שמלווים אותי ביום יום

להורים שלי Sandra Dahan ו- מרקו דהן תודה שאתם סובלים את הקריזות והשטויות שלי, אין לי מושג איפה הייתי בלעדיכם.

אחותי Batel Dahan Naim תמיד נמצאת שם בשבילי.

יגל האחיין שלי, שגורם לי להרגיש כמו ילד קטן וכל פעם מעביר לי שיעור בחיים למרות שהוא בקושי בין שנתיים וקצת.

לחברים והחברות שלי, שי, Oshri Hilel, Sivan A Pitusi Dekel Avinoam Badash Marina Ginzburg Tomer Shabat שבכל שבוע אני מגיע עם איזה רעיון משוגע אחר והם תמיד תומכים ומפרגנים.

לאורי ליכטנשטיין Osnat Itshak שהקימו את המקום הזה מוזה הבית של המוזיקה והיצירה שנתן לי כל כך הרבה ערך ומשמעות לחיים.

וכמובן לכם, לפחות אלה שהגיעו לסוף פה, הקוראים והעוקבים שלי, תודה על האהבה, התמיכה, החיבוק והפרגון הענק שלכם. שנותנים לי המון כוחות ואנרגיות להמשיך בעשיה, לא לעצור, לא לוותר, לא להתייאש ולהגיע למטרות שהצבתי לעצמי.

ספר לא יהיה השנה, יהיה מופע סטנד-אפ.

שלכם בהרבה אהבה וצחוק😜😍

אופיר🙏❤️🙏

נ.ב

גם בזוגיות יש משהו שמתבשל אבל זה לפוסט נפרד😉😎