שימו סוף לאשליית הזמן.
תודעה וזמן מחוברים יחדיו, הפרידו את הזמן מהתודעה והיא משתתקת, אלא אם אתם בוחרים להשתמש בה. להזדהות עם התודעה פירושו להיות לכוד בזמן: היצר לחיות באופן אבסלוטי דרך זיכרון וצפייה. זה יוצר עיסוק על סף האובססיבי בעבר ובעתיד וחוסר בשלות לכבד את הרגע הנוכחי, להכיר ולאפשר לו להיות שהוא. היצר מתעורר משום שהעבר נותן לנו זהות, והעתיד מבטיח סוג כלשהו של הגשמה עצמית.
שניהם חזיון תעתועים
ככל שמתרכזים יותר בזמן, כך גדל הסיכוי שתפספסו את הרגע הזה, הדבר הכי יקר שיש לכם בחיים. החלק היחידי שנשאר יציב הוא ההווה, החיים הם כאן ועכשיו, מעולם לא היה זמן בו חייכם היו לא עכשיו, ולעולם לא יהיה כזה.
עבר ועתיד הם חסרי קיום משל עצמם
שאנחנו מעלים זכרונות מהעבר, אנחנו בעצם מריצים מחדש את הזכרון ואנחנו עושים את זה בהווה. העתיד הוא רגע מדומיין, השלכה עצמית של התודעה לתוך מצב עתידי דמיוני ויוצרת פחד. כשהעתיד מגיע, הוא בא בצורת הרגע הזה, כלומר ההווה.
ואיך אפשר להתמודד עם סיטואציה שאינה קיימת, שד דמיוני המזיק לחיים והבריאות?
את חוסר השפיות הזו אפשר להפסיק, על ידי הכרה ברגע הנוכחי, להיות מודע לנשימה, להרגיש את האוויר שנכנס ויוצר מהגוף, לחוש את שדה האנרגיה הפנימית שלנו.
בכל זמן תעצרו ותשאלו את עצמכם
"מה לא בסדר ברגע הזה?
עם הרגע הזה תמיד נוכל להתמודד אבל לא עם העבר והעתיד, אין צורך בכך, וותרו על ציפייה כמצב תודעתי, אם תבחינו שאתם במצב כזה תתרחקו ממנו.
תחזרו לרגע הנוכחי, פשוט תהיו ותהנו להיות, כשאנחנו נוכחים לעולם צריך לחכות לשום דבר.
בפעם הבאה שמישהו יאמר "סליחה שחיכית לי"
תוכלו לענות
"הכל בסדר, לא חיכיתי, עמדתי פה ונהנתי – חוויתי אושר מתוך עצמי"
Photo by Alex Perez on Unsplash
- אופיר דהן
- דצמבר 18, 2018
- 10:41 am
- אין תגובות
שתפו בפייסבוק
שלחו במייל
שתפו בוואטסאפ
