נגיד שאתה אדם. ואתה חי את כל חייך בארץ אחת שמדברים בה שפה אחת.
ואתה יודע את הארץ ויודע את השפה.
ואז אתה ממריא ונוחת בארץ אחרת,
עכשיו אתה מקשיב, 
ואתה מזהה שאתה לא יודע.
אתה יודע שאתה לא יודע.
את השפה והארץ והאנשים.
ואז אתה ממשיך לטייל וממשיך לגלות עוד ועוד דברים שאתה לא מבין ולא יודע ולא מסוגל להכיל.
אבל במקום שכל זה יעשה אותך קטן וחסר ביטחון,
זה רק עושה אותך קטן וסקרן 
ואתה רוצה לגלות עוד ועוד ארצות חדשות.
ואם אתה מרגיש יותר מידי זמן שאתה מבין ויודע, זה משעמם אותך,
ואז אתה הולך לאיבוד בכוונה.
ורק כשאתה ממש אבוד ולא יודע כלום,
רק אז אתה מרגיש שאתה חי.
ומבין,
שלא באת לכאן להוסיף ידע,
אלא להוסיף יכולת הקשבה למערכת אינסופית שבוראת את עצמה כל רגע מחדש.
ובכל רגע שעובר
אתה לא יודע יותר
רק מבין יותר שאתה יודע פחות 
ופותח אזניים לקול האינסופי שמדבר מתוכך
ומספר לך 
שהגעת הביתה
אל הבית שמעולם לא עזבת

Photo by Ameet Dhanda on Unsplash