27 במרץ 2002 ערב ליל הסדר, התכנסנו כל המשפחה לחגוג אצל סבא וסבתא שלי זכרונם לברכה. התיישבנו לשולחן החג על מנת להתחיל את ההגדה, סיימנו את החלק של הברכות ואז צפצוף של ביפר. אבא שלי שהיה קצין קשר בפיקוד העורף קיבל הודעה.

"פיגוע רב נפגעים בנתניה, הוכרזה כוננות מירבית"

מה לעזאזל? אני מסנן לעצמי, ערב חג עכשיו איך אפשר לחגוג ככה שאתה יודע שיש אנשים שאיבדו את חייהם או חרב עליהם עולמם. תוך כדי שאנחנו קוראים בהגדה אבא שלי ממשיך לקבל עדכונים על הפיגוע (לא היו סמארטפונים). באותו ערב נהרגו 30 חוגגים בעיצומו של ליל הסדר במלון פארק בנתניה. זה היה חודש ארור, בחדשות כינו אותו "מרץ השחור", פיגוע רדף פיגוע ואנשים פחדו להוציא את האף שלהם מהבית.

סיימנו ערב חגיגי בתחושה נוראית, אף אחד לא חגג באותו הערב. הגעתי הביתה וקיבלתי טלפון ממפקד המחלקה שלי "תארגן לך תיק ומחר בבוקר תגיע ליחידה. כולם מוקפצים". בבוקר הגעתי ליחידה יחד עם כל החברים למחלקה, זה לא החג שרצינו לחגוג אבל כולנו ידענו שזה מה שצריך לעשות. בבית יש אזרחים מודאגים שצריך לדאוג לביטחונם.

היחידה שלי (סיירת אגוז) קיבלה ביחד עם סיירת גולני ויחידת דובדבן את המשימה לכבוש את העיר רמאללה. לאחר התארגנות לילית הגענו לשטח כינוס בפאתי רמאללה, היה קפוא בחוץ. אני זוכר שלבשתי גטקעס וחרמונית ועדיין היה לי קר, אמרתי לעצמי פאק איך הם יכנסו בקור הזה?! בגולני אין דבר כזה חום, קור, גשם, שלג יש רק דבר אחד בראש – להשלים את המשימה!

ב-29 למרץ הכוחות קיבלו אור ירוק לתחילת המערכה שקיבלה את השם "חומת מגן". אחד הדברים שהכי זכורים לי מאותו הלילה, הכוח מגיע לפאתי רמאללה ואז מתקבל בקשר דיווח "קודקוד קבל עיכוב של 10-15 קטנות, מרוב קור הידיים קפאו והחבר'ה לא מצליחים להעביר ממצב נצור לבודדת". לאחר עיכוב קטן הכח ממשיך בתנועה לתוך העיר.

בבוקר כבר התחילו להתנהל קרבות מול חמושים פלסטינים, הכח מדווח שהוא נתקל בהתנגדות קשה. הם התחילו לבצע סריקות מבית לבית, עבודה סיזיפית ומסוכנת. באחד הבתים הייתה היתקלות קשה, ברשת הקשר נשמע בלאגן אחד גדול. אנחנו יושבים בחפ"ק ומחכים לחדשות טובות, לצערנו עולה מפקד הכח בשטח ומודיע

"קודקוד קבל דיווח,יש לנו הרדוף (הרוג בקשר)"

ברגע אחד הפנים של כולם בחפ"ק נופלות, מתחילים בבירורים מי זה. לאחר התפקדות של הכח מתגלה לנו שזה קצין המבצעים של היחידה, סגן בעז פומרנץ ז"ל.

לא הכרתי את בעז באופן אישי, לא היינו אחוקים ועברנו מסלול ביחד. המשרדים שלנו ביחידה היו אחד מול השני וכל בוקר היינו שותים קפה ביחד, וכל אחד היה ממשיך בדרכו. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי במוות, חוויה שלעולם לא אשכח. זה גורם לך להעריך את האנשים האלה שמחרפים את נפשם ע"מ שלכל אחד במדינה הזו יוכל לחיות את חייו בשלום ובביטחון. לצערי איבדתי עוד כמה אנשים שהכרתי במהלך השירות ולאחריו, אבל המוות של בעז נגע בי באופן אחר.

לזכרו של סגן בעז פומרנץ שנפל ב – 29.3.2002 בקרב ברמאללה, במהלך הפריצה לשטח המוקעטה, לאחר שנפגע מירי של מחבל והיה לחלל הראשון במסגרת מבצע חומת מגן.

לזכרם של כל הנופלים במלחמות ובמערכות ישראל שבמותם ציוו לנו את החיים.

שיר ההגנה (תרגום: חיים חפר)

בֵּין גְּבוּלוֹת, בֵּין הָרִים, לְלֹא דֶּרֶךְ,
בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי כּוֹכָבִים –
שַׁיָּרוֹת שֶׁל אַחִים, בְּלִי הֶרֶף,
לַמּוֹלֶדֶת אָנוּ מְלַוִּים.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

אִם הַשַּׁעַר סָגוּר, אֵין פּוֹתֵחַ –
אֶת הַשַּׁעַר נִשְׁבֹּר וְנִתֹּץ.
כָּל חוֹמָה בְּצוּרָה נְנַגֵּחַ,
וְכָל סֶדֶק נַרְחִיב וְנִפְרֹץ.

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!

שַׁיָּרָה, אַל בְּכִי וְאַל צַעַר.
הִשָּׁעֵן עַל זְרוֹעִי, סָב זָקֵן
גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר
יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!

לָעוֹלָל וְלָרַךְ –
שְׁעָרִים פֹּה נִפְתַּח.
לַמָּךְ וְלַזָּקֵן –
אָנוּ פֹּה חוֹמַת מָגֵן!