הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

איך זה מרגיש להיות גבר נכה בן 33 שלא חווה זוגיות מעולם? ״אני כבר לא יודע מה לעשות אחי, אני מיואש לגמרי ועכשיו שאחותי הקטנה

ריקוד על עמוד למרות הקושי הפיזי להגיע למקום בפעם הראשונה לא וויתרתי ועליתי אתמול איזה 100 מדרגות עד שהגעתי. בפוסיקט עצמו ביקרתי פעם אחת בסיור

״זה מה שהוא מקבל על הופעה של 45 דקות?!״ שאלתי את נדב רכז התרבות שעמדנו ליד האגודה. נדב שהגיע מתחום הפנאי וחיי הלילה התעצבן עלי

איך נכה שבקושי מצליח לעמוד על הרגליים מעמיד מופע סטנד-אפ שלם? ישבתי בבית קפה עם תמיר בוסקילה הסטנדאפיסט וכמו אצל פסיכולוג רק בלי ספה. ישבתי ופתחתי בפניו

בואו נגיד את האמת בקול רם: ״אנשים לא מעוניינים לראות נכים במרחב הציבורי״ מעצבן לשמוע? התעצבנתי ממש שבמשך שנתיים וחצי ישבתי בבית, קשה לי לעמוד. דידיתי מתוקתק

חזרתי… תחקרתי לא מעט מהסובבים אותי בתקופת הסגר הראשון על מנת לקבל את נקודת מבטם לסיפור שלי במסגרת התחקיר שאני עורך לצורך כתיבת הסדרה שלי.