לקח לי קצת זמן אבל הבנתי מה השאיפה שלנו בחיים –

להיות אהובים על ידי אותו אדם שאנחנו אוהבים

אה מה מה יש בעיה, יש הרבה אבל אחת עיקרית

האדם שאנחנו אוהבים זה כמעט אף פעם לא האדם שאוהב אותנו

ותכלס יוצא שאנחנו גומרים עם בן/בת זוג – שאנחנו לא באמת אוהבים,

אנחנו לא ישר מבינים את זה, לוקח לנו זמן להבין שאנחנו נמצאים בקראש ארוך.

יש מצב שזו אחת הסיבות לאחוזי הגירושים/ בגידות גבוהים.

ושהאדם שאנחנו אוהבים לא תמיד אוהב אותנו בחזרה, אנחנו מתחילים למלא את הוואקום הזה בדברים אחרים, לדוגמה רצון ותשוקה לממש את החלומות שלנו.

בין אם זה כדורגל, כתיבה, גלישה, עזרה לאחרים, הימורים, סמים, מוזיקה או כל דבר אחר שיכול למלא את הוואקום הזה.

זה יכול להפוך לבעיה גדולה או מסוכנת יותר, כאשר אנחנו מתקשים או  נכשלים להפוך לטובים יותר בתחביב/תשוקה שלנו.

יש מצב שזו הסיבה לכל כך הרבה חרדות, פחדים, הרס ושנאה עצמית, דיכאונות והתאבדויות.

האדם יודע שיש בו וואקום, הוא ניסה להתמודד ולמלא אותו, אבל נכשל.

ולפעמים אנחנו מנסים למלא את הוואקום הזה באחד הדברים הכי מסוכנים שיש – אהבה,

אך לאדם אחר שלא אוהב אותנו בחזרה.

לדעתי זו הנקודה שבה רוב האנשים באמת מרימים ידיים ומוותרים על מילוי הוואקום הזה, נכנסים למצב של חוסר תקווה ודכאון עמוק, ועל ידי פגיעה עצמית מנסים להרגיש חיים, או לחילופין לא רואים טעם לחיים ובמקרה הטוב מנסים להתאבד ובמקרה הרע גם מצליחים.

אלא אם כן הם הבינו שלא צריך לנסות למלא את הוואקום באהבה של האדם הלא נכון – 
ופה הם נהפכים לחסרי רגשות ולא כואב להם כלום כמעט
חוץ מניסיונות חוזרים של מילוי החור על ידי תקווה שהאדם הזה שלידם , או אחד אחר – הוא זה שצריך למלא את החור

ובעצם נהפכים לזומבי של אהבה
וכל פעם נפגעים מחדש ,
בעיקר על ידי התקווה של עצמם .

מלאו את הוואקום באהבה עצמית

באהבה

אופיר דהן – מהדורה מוגבל/ת

Photo by Skyler King on Unsplash