האדם שביליתי איתו הכי הרבה זמן השנה אפילו יותר מעצמי היא כמובן אתי. הזוגיות שלנו הייתה טובה עוד לפני הסגר הראשון, אבל עלתה כמה וכמה שלבים בזכות הזמן שהעברנו סגורים בבית. עוד מעט אנחנו כבר חוגגים יותר זמן בזוגיות קורונה מאשר בזמן שפוי. לא הכל עובר חלק אבל אנחנו שם אחד בשביל השני, עוברים ומתמודדים ביחד עם מה שמגיע. בכל יום אני אומר תודה שהיא איתי, שאני לא עובר את התקופה הזו כרווק, אני יודע היטב מהי בדידות. נכון החתונה שלנו נדחתה אבל האהבה התחזקה ואנחנו נחגוג כשיתאפשר.

 

אנשים שעוקבים אחרי אולי יחשבו שהיחסים שלי עם ההורים שלי מושלמים. האמת שזה לא היה בדיוק ככה בשנתיים האחרונות. מעבר לקלעים התנהלו הרבה וויכוחים, הרבה צעקות, הרבה האשמות תקופות של חוסר תקשורת מוחלט. כן לא הייתי קל בעליל עם ההורים שלי, את כל התסכול והזעם שלי הוצאתי על שני האנשים שהכי דאגו לי בחיים. בזכות הכתיבה והתרפיה שבה הצלחתי להגיע לשורש הבעיה. לפני חודשיים התנצלתי בפני ההורים שלי על הדרך שבה יצאו הדברים, אך לא על המהות שלהם. בפעם הראשונה בחיים שאני חושב שהצלחתי להנגיש גם להורים שלי איך זה מרגיש להיות נכה. נכון הם גידלו אחד כזה ועדיין קשה להבין כי גם לא ידעתי להסביר כמו שצריך. כל הזמן אני כותב שזכיתי בהם, השנה הזו גרמה לי להבין עד כמה.

 

הבייבי שלי, הסדרה שלי. מעבר למופע הסטנדאפ שהוא פרויקט שאפתני וחדשני, השקעתי את רוב זמני בסדרה שלי. בסדנה הראשונה שלי אצל רן שריג עלה הרעיון הראשוני. מודה, לא ידעתי כמה עמוק ומורכב זה להוציא פרויקט כזה לפועל. בסגר הראשון ניצלתי את הזמן הפנוי. שמתי לעצמי דד ליין לפי הסרת המגבלות. הצלחתי לכתוב הצעה לפיתוח סדרה, אבל ידעתי שאני עוד לא שם. אף אחד לא מצליח בדראפט ראשון. ואז הגיעה ההזדמנות. סדנת כתיבה למתקדמים של רן במוזה. הפעם החלטתי שזה רק שלי, לא פרסמתי ברשת או יצאתי בהצהרות על איזו דרך חדשה. התמקדתי נטו בתהליך הכתיבה.

רן אתגר אותי ולקח אותי למחוזות בראש ששנים לא רציתי להעיר משנתם. ספוטלייט לאיזורים במוח שאתה לא רוצה להכיר, לראות ולשמוע. כי ככה כותבים או כמו שהוא אוהב להגיד לי ״הסצנה מתחילה שהמצלמה נכבית״. הרגעים שאתה לא רוצה שיראו. חודשיים של סדנה באמצע ההזיה הזו. אהבתי, שנאתי, צחקתי, בכיתי, כעסתי וכל ספקטרום הרגשות שלי התעורר לחיים. ועדיין נהנתי והרגשתי הכי חי שאפשר. יש עוד דרך ארוכה עד שאגיע למסך. עכשיו אני יכול לבשר שהתקבלתי לתוכנית מיוחדת לתסריטאות של סדרות עם מיטב כותבי הסדרות בארץ.

 

העבודה, התחקיר והירידה לפרטים על הסדרה הביאו שלל סיפורים, תובנות ופאנצ׳ים חדשים למופע הסטנדאפ. העבודה עם השותף והכותב שלי תמיר בוסקילה על היצירה עלתה שלב. מתחילת הדרך החזון שלי היה להנגיש את החיים עם הנכות כמופע סטנדאפ שבתוכו מגולל סיפור החיים האישי שלי. תמיר עם היכולת להקשיב והראש היצירתי שלו עוזר לי לייצר בדיוק מה שביקשתי ממנו. כבר בתחילת הדרך ידענו שאנחנו עושים משהו ייחודי, היום אנחנו גם בטוחים שזה יתרומם למעלה והמוצר שעבדנו עליו קשה יצליח, רק עבודה קשה, חזרות והתמדה.

 

והייתה גם קצת שמחה לאיד. לראות אנשים ללא מוגבלות מתלוננים על החיים תחת הגבלות. אני לא מדבר חס וחלילה על אנשים שאיבדו עסקים או את מקור הכנסתם. סתם כאלה שפתאום מתלוננים שאי אפשר ללכת לים, לקניון, למסיבה, לפאב, להופעה. קיבלתם טעימה קטנטונת מהחיים עם מוגבלות. הרי בעצם ביטלו לכם את הנגישות לחיים. שמחתי קצת כי אולי בפעם הבאה שתשמעו אדם מדבר על מחסור בנגישות אולי תביעו אמפתיה אמיתית למצב.

 

רובכם אולי ירצו לשכוח את השנה הזו ולמחוק אותה מהיומן. אני דווקא אזכור אותה טוב כי היא פירקה אותי והרכיבה אותי מחדש בצורה שלא דמיינתי למרות המכשולים, האתגרים וחוסר היציבות שאפיינה את המצב ההזוי הזה. תזכרו תמיד שגם אם לא רואים את זה בהתחלה

 

הכל אבל הכל משתבש לטובה

תהיו חזקים תאמינו בעצמכם ובדרך שלכם ויהיה טוב

 

באהבה🙏🏻❤️

גאה בעצמי, טור סיכום שנה בלי להזכיר את השם הכי מוזכר השנה..