עוד בזמנים שזקני הכפר התיישבו מסביב למדורה הם סיפרו את האגדה הזו, היו כאלה שחשבו שלעולם לא הייתה והיו כאלה שידעו.

בעת בריאת העולם ישב אלוהים וחשב, איך אוכל לגרום אושר לאדם, איך כל בוקר שהשמש תזרח ובלילה כשהירח יאיר יוכלו בני התמותה לחוש באושר.
המחשבה הזו העיקה על ליבו לא מעט, החליט אלוהים, ארקום אדם רק מחוטי זהב.
וכך היה, הוא רקם כפר קטן במדבריות הסהרה מחוטי זהב.
כפר שלם של אנשים שנרקמו מחוטי זהב, אנשים עם אהבה בליבם, אנשים שניתן להם השפע, החיים זרמו בהרמוניה נפלאה, הכל נראה מרחוק משכנע למדי.
הביט אלוהים בכפר שיצר מחוטי זהב ממרומי השמים, הביט ואמר, נפלא! כך אצור את כל העולם, כולו מהחוטים הללו.

בוקר אחד שמע שקט נורא מהכפר התקרב וניסה להבין למה השקט משתרר בכפר הזהב שלו, וראה כי בתוך עיניהם של האנשים יש מבט משעמם, מבט של חיה שמתה. זה ממש מבלבל אמר אלוהים, הלוא כל אדם היה רוצה לחיות במקום הזה, 
לבש אלוהים תחפושת של איש זקן וירד לכפר, בפינת הסמטאות הוא פגש ילדה קטנה מגלגלת כדור זהב בין שתי ידיה, “למה את עצובה ילדה?” שאל אלוהים בדמות הזקן, הביטה בו הילד ושתקה, “הכל סביבך זהב לא?” התעקש להבין אלוהים,
“כן ואנחנו בובות של זהב” השיבה הילדה כשהיא ממשיכה לגלגל את כדור הזהב מיד אחת לשניה.
באותו רגע הבין אלוהים.
עלה לשמים, פשט את בגדי הזקן, והעניק לעולם את זכות הבחירה.
הוא החל לרקום אנשים עם חוט זהב אחד בפנים, ואת היכולת לבחור בין לבן לשחור, בין אהוב לשונא, בין אגו רהבתן לחמלה מלטפת.

ישב אלוהים על מרפסת השמים מביט על העולם שיצר, חוטים עטופים באנשים, ואמר "אולי יום אחד יהיה עולם רק של חוטי זהב, אולי יום אחד כולם יהיו מאושרים, ואולי לא, אבל זאת תהייה זכות הבחירה שלהם, ומסעות שהם יעברו להגיע לכך יגרמו להם להעריך באופן הראוי והאמיתי לחוטי הזהב השזורים בתוכם.”