הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

על המצח שלו כתוב מטורף. אבל כמו כל כותרת גדולה יש שורות קטנות, שלא רבים זכו לקרוא . אפילו לא את ההתחלה . על הגב

שימו סוף לאשליית הזמן. תודעה וזמן מחוברים יחדיו, הפרידו את הזמן מהתודעה והיא משתתקת, אלא אם אתם בוחרים להשתמש בה. להזדהות עם התודעה פירושו להיות

מאחל לכל רווק לעבור שנה כמו ש-2018 עברה אצלי, רגע הרמתם גבה עכשיו? קצת מובן לי למה, הרי בכל השנה דיברתי, קצת התבכיינתי, קצת כעסתי,

"אם את לא שוכבת איתי, את יכולה ללכת, הדלת פתוחה" זרקתי לה בזמן שאני מגלגל ג'וינט. "חשבתי שאנחנו יכולים להישאר חברים" היא הסתכלה עלי ועיניה

90% *מבוסס על שיחה אמיתית שהתנהלה במהלך השבוע, השמות שונו להגנה על פרטיותם ״90%! 90! פשוט לא נשמע לי הגיוני הסקר הזה אחי״, עמדנו וסידרנו

"ניסית להכיר או לצאת עם אישה עם מוגבלות?" אם היה לי שקל על פעם ששאלו אותי את השאלה הזו הייתי גר היום בפנטהאוז על קו