הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

ישבתי על הנדנה ישבתי על הנדנדה במרפסת. הערב ירד, נעשה קריר. שקעתי בהרהורים, נזכרתי שוב ושוב. “את תקפאי מקור.” נשמע לפתע קולו המתקתק של דין,

הגינה שוב אני מול הגינה שאליה אין לי רשות שוב אני נזכר באהבה שלה אין לי זכות אך למרות הכל אני אעמוד מרחוק ואל הגינה

כבר חודשיים אני מסתובב בבטן עם תחושת אושר והשלמה שהגעתי לנקודה שרציתי להגיע, למצוא את הפינה שלי בעולם, אם חשבתם שמדובר בזוגיות אז חכו קצת

אני צריך לקום מוקדם בבוקר "אני צריך לקום מוקדם מחר.. אז.." רמזתי לזאת ששכבה לידי במיטה, רדומה לגמרי. "רציני.. ? אני לא יכולה להשאר?" היא

בני האדם בני האדם השבורים תמיד יזהרו לא לפגוע באף אחד בני האדם המפוזרים תמיד יסדרו את העולם בני האדם הבודדים תמיד ידאגו שלא תרגיש

עיניים כחולות עיניים כחולות שבוהקות באור השמש, שבבים זהובים המתפרעים ליד האישון ופנים מעוטרות בקומץ נמשים, היא הייתה הנערה הכי יפה שהוא ראה, ועכשיו היא