עוד פעם שלחת לי הודעה בשישי

עוד פעם שלחת הודעה בשישי

עוד פעם שלחת לי הודעה בשישי, כתבת שחשבת עלי וקשה לך בלי הקשר שלנו.

זה קצת הצחיק אותי, הרי כל מה שבעצם רציתי היה להיות בחברתך, להיות איתך, התרחקתי מחברים, ידידות, לפעמים גם משפחה. ואת תמיד ידעת להגיד את המילים הנכונות לפרוט לי על החולשות, אבל זה הכל היה רק מילים ריקות בלי כל כוונה, כי ברגע שהיית צריכה להיות שם העדפת להיות מקומות אחרים.

לקינוח הוספת תמונה עם "הרגעים היפים שלנו", קולאז' כזה מהתקופה שיצאנו.

הסתכלתי על התמונות שלנו, וזה היה קצת אירוני שרק יום לפני זה למדתי מה ההבדל בין לדווח על תמונה לבין סיפור של תמונה.

אם הייתי מדווח על התמונה, זה היה נשמע כמו זוג אוהבים מאושר שרוצים לבנות להם עתיד ביחד, על הפנים מצויר להם חיוך, אבל הסיפור שאני ראיתי היה אחר לגמרי.

תמונה אחת מספרת לי על הסופ"ש הראשון והיחיד שהעברנו שקרה רק אחרי כמה חודשים מאז שהתחלנו לצאת, כן פאקינג חודשים לדבר הכי בנאלי שזוג יכול לעשות, סופ"ש ביחד, מה צריך יותר מזה? אבל גם את הסופ"ש היחיד שהיה לנו הצלחת להרוס בסופו.

שתי תמונות שלי מהמטבח מכין לנו ארוחות, פעם אחת ארוחת בוקר סטייל בית מלון והשניה אחרי שחזרת מותשת מעוד יום עבודה. מנסה להזכר מתי פעם אחת בכל הקשר שלנו פינקת אותי באיזה ארוחה מעשי ידייך, פעם אחת זה לא קרה.

תמיד רצית עוד.

כואב לי שאני מסתכל על העבר

פגעתי בכל כך הרבה אנשים בדרך, הכאבתי להם כדי שלך יהיה טוב.

איזה טעות זאת הא? פשוט אידיוט.

כי הרי שום דבר לא נשאר לנצח, שום דבר.

אז למדתי, החכמתי.

ויש לי בקשה אחת ממך אהובתי

בבקשה אל תחזרי

אין לך מושג כמה התגעגעתי אליך מאז שיצאת מהדלת, אל תחזרי לי לגעגוע.

סססעמק העולם, לפעמים אני עדיין מתגעגע.

אל תחזרי כי אולי הכאב יחזור איתך

אל תחזרי, תני לי לאהוב מישהי אחרת, תני לי לשבור לעצמי את הלב, תני לי הזדמנות שאולי היא תאהב אותי כמו שאת אהבת ואולי יהיה לי מזל והיא תהיה אחת כזאת שתאהב אותי גם בסוף.

אבל הגיע הזמן שאגמל ממך, לתמיד.

אז בבקשה אהובתי,

רק אל תחזרי.