הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

יום הולדת שנתיים ליגל "דיי אופיררר" אתה צועק עלי עם פנים מכווצות ופרצוף שלא מוכן לקבל את ההצקות שלי יותר, אנחנו יושבים בסלון של סבא

דימה השמש כבר עלתה. זה היה בוקר אפלולי של חנוכה בטיילת. ישבנו באוטו חבוקים “מחר אתה טס. אני אתגעגע” אמרתי, וראיתי דמעה בעיניו. את דימה

שירו של שפשף (וידאו) כששמעתי שזה השיר שנבחר ל- קולולם – Koolulam עם לינק Link 20 – התנועה לקידום צעירים עם מוגבלות צמרמורת התפשטה בכל

שבע זה המספר שלא הפסקתי לחשוב עליו בחודשים האחרונים. המספר בעל הערך הכי גבוה בכל סולם או סקאלה שלנו כזוג. ״שבע״ זו התשובה שלנו. כשישבתי

היי את שם היי, את שם עם החיוך הכובש והגומות, החיוך שמסתיר עיניים כבויות, החיוך שנלחם בכאב שמתפשט מבפנים עדיין מצליחה להאמין שבעזרת החיוך אף

הם שכבו במיטה הם שכבו במיטה, זה לצד זו, מנסים להחזיר לעצמם את הנשימה. הם לא זכרו מתי הפעם האחרונה הסקס היה כל כך טוב