הבלוג שלי התחיל ביוני 2015 עם הפוסט - ״את שחסרה ואני״
מאז התחלתי לכתוב והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה

התוכנית לאסיר המשתקם על צג הפלאפון שלה הופיעה הודעה, החיוכים שהיא דפקה לי הפכו למבטים כועסים לעבר מסך הפלאפון והקשות נמרצות כנגדו. ״מה קרה מאמי?

יצאתי לדייט יצאתי לדייט, סתם עוד אחד בלי שום מטרה. התארגנתי רק רבע שעה ויצאתי לכיוונו. ישבנו בבית קפה ואחר כך זרמנו לאיזה פאב. בחצי

לאט לאט לאט לאט הלב שלי פועם לאט לאט אני נחנק מאהבה לאט לאט משתגע מהנשיקות שלך לאט לאט הכאב נחלש נחנק מהאהבה שלי נחנק

את לא יכולה להמשיך ככה אדווה הוא ממשיך את החיים שלו ואת חייבת להמשיך את שלך." גל אמר בציווי. מה הוא כבר מבין? "רק בגלל

חדר כותבים – רן שריג (וידאו) נראה לי שזה צד פחות מוכר שלי, להיות מצחיק במסע הכתיבה שלי היו מעט מדי רגעים של צחוק אבל

האמת? בא לי רק לדעת אם יש עוד אהבה בעולם. נשבר לי לראות אנשים בוגדים ולא מסתפקים במה שיש להם בבית. נשבר לי כבר לאכול