הפודקאסט נכים ללא מעצורים בהנחיית אופיר דהן - פרק מס׳ 2 עם לירון רחמנוב

אופיר: ברוכים הבאים לפודקאסט נכים ללא מעצורים, הפודקאסט שבו אנחנו הולכים לשבור סטיגמות, לנפץ תקרות זכוכית ולגעת לכם קצת בלב אבל לא יותר מדי כדי שלא יהיו פה נכים נוספים. נעים מאוד, אני אופיר דהן, נכה, סטנדאפיסט ויוצר תוכן לרשתות החברתיות, להעלאת מודעות לאנשים עם מוגבלות. אני מאמין שאם כוח רצון והרבה נחישות וקצת חיוך אפשר להגיע לכל מקום, כן גם עם הליכון. בשנים האחרונות אני מסתובב בבמות עם המופע סטנדאפ שלי עם מהדורה מוגבלת ומשתף בחוויות

שלי כאדם עם מוגבלות. אני ממש מתרגש לארח את האורחת הבאה. היא בת 26, חירשת מלידה וכבר מגיל צעיר הבינה שהשקט שלה יכול לדבר בכל רם יותר מכל דבר אחר. במהלך השנים היא הצליחה להפוך את החוויה האישית שלה על כל המורכבויות שבה, לכלי להשראה ולאקטיביזם. ברשתות החברתיות היא הפכה לכוכבת העולה עם עשרות אלפי עוקבים בטיק טוק, בזכות תוכן שמשלב בין כנות, הומור ורגעים מחיי היום יום, של קהילה חירשת בעולם שומע. האורחת שלנו היא גם דוגמה חיה לכך שאפשר לקחת את השוני ולהפוך אותו למקור כוח. היא לא רק מספרת את הסיפור שלה, אלא גם מעודדת אחרים להשמיע את כולם, בין אם הם שומעים או לא. קבלו בבקשה את לירון רחמאנוב. מה קורה לירון?

 

לירון: בסדר, מה שלומך?

 

אופיר: מעולה. אני ממש ממש מתרגש לארח אותך פה. אני עוקב אחרייך הרבה זמן, ואחרי הפעילות שלך, וממש נהנה מהסרטונים ומהצחוקים שלך על העולם החירשות. ספרי לי קצת איפה גדלת אחים אחיות?

 

לירון: אז יש לי שלוש אחים ושתי אחיות. מתוכם אני ושני אחים שלי גם חרשים ההורים שלי שומעים וגדלתי בעכו.

 

אופיר: אם החיים שלך היו סרט או סדרה, איך היית קוראת לסדרה או לסרט, ולמה אבל?

 

לירון: הייתי קוראת לסרט שלי, סרטים ותסביכים. סרטים ותסביכים. זה לא קשור בהכרח לחרשות, אני פשוט אישה. כל החיים שלי רק תסביכים וסרטים

 

אופיר: אוקיי. ואה, בגלל, כאילו אין קשר לחרשות, זאת אומרת אצלך ולא מתחבר לעניין הזה, איזה תירוץ יצירתי המצאת בחיים עם החרשות, בזכות החרשות כדי לא לעשות משהו?

 

לירון: אוקיי. אז זה יכול להיות שבחטיבת ביניים עברתי לבית ספר של שומעים.

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: ולא אהבתי ללמוד.

 

אופיר: לא אהבתי ללמוד בגלל שהיית בבית ספר ששומעים או שלא אהבתי ללמוד בכללי? בכללי.

 

לירון: אוקיי. בכללי לא אהבתי ושם אימצתי את זה שאני כאילו יכולה לאחר לשיעורים, בגלל שאני לא שומעת. וזה תמיד היה תירוץ שלי כאילו, להיכנס לכיתה בזמן והמורה הייתה מאמינה לי גם.

 

אופיר: אני מדבר לפעמים, בסטנדאפ יש לי איזה פאנצ', אני מדבר על זה שכאילו אני שהגעתי לבית ספר, אני בן 42, אז אני הייתי עם הילדים באמת הראשונים שהשתלב בחינוך רגיל בארץ. ואת יודעת אז לא הייתה איזה מודעות כאילו אז כאילו שמו את הכיתה שלי בקומה שנייה בלי מעלית.

לירון: אוקיי וואו

 

אופיר: היה תמיד כאילו, אז אני מספר שכל פעם המורה כאילו הייתה שואלת אותי, אדון דהן, איפה היית? איפה בילית? איפה ביליתי? איפה יכולתי לבלות?

 

לירון: במדרגות

 

אופיר: במדרגות, עד שעליתי לפה כאילו, נו. וואו. אז כן, ככה זה היה פעם, את יודעת. ואיך, מעניין אותי את אמרת שעברת לבית ספר של שומעים באמצע… באיזה כיתה זה היה?

 

לירון: בכיתה ז

 

אופיר: ואיך היה המעבר הזה?

 

לירון: היה לי מאוד קשה. מאוד, כאילו…

 

אופיר: מה קרה שם?

 

לירון: קשה כאילו בגלל שהילדים בבית ספר עוד לא הבינו מה זה חרשת.

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: הרגשתי מאוד שונה. ולא הרגשתי שבאמת מבינים אותי שם.

 

אופיר: היו לך חברות? כאילו…

 

לירון: בודדות אבל לא עכשיו חברות שאני יכולה לפרוק להם או משהו כזה.

 

אופיר: זה מעניין כי זה… זה תופעה שאני שומע מהרבה… אנשים בוגרים היום שהיו זאת אומרת היו עם מוגבלות יחידים בעניין של הבית ספר והתיכון.

 

לירון: רק אני.

 

אופיר: אז גם אני אותו דבר. כאילו. הצד הקשה זה לא הצד עם ההתמודדות עם המוגבלות אלא כאילו, איפשהו למדתי את זה מאוד מהר בחיים מה לעשות. אבל הצד של ההתמודדות שאתה יחיד במקום הזה. שגם החברים הכי טובים שיהיו לך.. אני היום מבין את זה. לא יודעים מה באמת עובר עליך. החבר שלך אתה אומר לו, אני נוסע ליום טיפולים בבית החולים. הוא לא ידע מה עוברים שם בדיוק ומה זה עכשיו יום של בדיקות ומעקבים. ולא יודע מה, איך תעשה ניתוח עכשיו או משהו כזה. אז זה מאוד מעניין אותי הנקודה הזאת. כי זה… כאילו… איך כן התמודדת עם המקום הזה של הלהיות שונה? איך כאילו מה היה בבית ספר?

 

לירון: הייתי מגיעה לבית ספר. אבל לא הייתי מגיעה בהרגשה שאני באה ללמוד או שאני באה באמת ליהנות. כאילו למקום שמסגרת טובה לי. ורוב הזמן הייתי לבד. ולא סיפרתי לאמא שלי. כאילו שאני לבד או…

 

אופיר: היום היא יודעת את זה?

 

לירון: היום היא יודעת, אבל עוד לא רציתי להעמיס עליה. ובכיתה ח אחרי שנה וחצי, היועצת שלי הזמינה את אמא שלי לבית הספר. ואני לא ידעתי את זה, היא באה בהפתעה. אז היא אמרה לי, בוא איתי ליועצת. כאילו אמא שלי הגיעה לבית הספר ושאלתי אותה מה את עושה פה וזה. ואז היא אמרה בואי ליועצת. ואז היועצת שלי סיפרה לה הכל. כאילו שקשה לי ושאני לא משתלבת טוב וש… שקשה לי. ואני לא רציתי כל כך לספר לה את זה. כי אני לא רוצה להעמיס עליה.

 

אופיר: מה זה לא רוצה להעמיס עליה? זה מעניין אותי כי היו גם עוד שני אחים חרשים בבית, נכון?

 

לירון: נכון אבל הם היו בבית ספר בכיתה…

 

אופיר: הם לא ניסו לעבור לכיתה

 

לירון: לא, הם היו בבית ספר של חרשים.

 

אופיר: למה את רצית לעבור? או שלא יודע, מה היה ההבדל בינך לבניהם

 

לירון: זה בעיר שליד הבית שלי גם.

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: זהו ועברתי לשם, רציתי להיות ליד הבית. גם לא קיבלו אותי

 

אופיר: היום בדיעבד, את חושבת שזה היה צעד כאילו… כן. נכון בשבילך לעבור לבית הספר של השומעים? כן למה?

 

לירון: כי זה גרם לי כאילו לעלות יותר את הביטחון ולהבין איפה אני יכולה להשתפר או איפה אני…

 

אופיר: זאת אומרת אולי לקבל כבר את הקשיים של השתלבות בחברה הרגילה כבר בבית הספר? ככה את…

 

לירון: לקבל את זה.

 

אופיר: ולא… את יודעת לא… כן כי תראה, אני, כשפגשתי אנשים אחרים ממוגבלות, שדווקא למדו בבתי הספר של אנשים עם מוגבלות, אז כאילו היה דברים שמאוד קינאתי בהם, כאילו אתה יכול לדבר עם חבר שלך, יש לך חבר שעובר את אותם דברים ואתה את מה אני כאילו מתכוון, אבל… ומצד… וגם ראיתי לפעמים שהיה להם כאילו, את יודעת… איזה הומור משלהם והם פיתחו הומור, אני כאילו… בבית הספר כמעט בקושי צחקתי על המוגבלות שלי בפני חברים זאת אומרת, זה היה… בוא נגיד רק בגילאים

תהליכים מאוחרים יותר, איך זה היה את לך? היהאיזשהו… כאילו גם את ניסית להסתיר את זה בבית הספר, כאילו, את חרשת אז זה בעיה…

 

לירון: אהההה…

 

אופיר: זה כאילו יותר קל להסתיר את זה מבחינה את יודעת פיזית, כי אותי רואים הולך, אבל את כאילו, אם אני אדבר אליך אז…

 

לירון: היום אני אצחק על זה, כאילו…

 

אופיר: היום את תצחקי על זה

 

לירון: וואו, אני ממש עם הומור שחור בקשר לחרשות

 

אופיר: אבל אז בבית הספר זה לא היה, נכון? לא. לא.

 

לירון: זה מאוד הציק לי

 

אופיר: זה מאוד כאילו… שוב אני לא, אני… אמרתי, אני לא יכול להסתיר את המוגבלות שלי, אבל כן יכולתי להסתיר את הקשיים שאני מתמודד איתם כמו שאת אומרת לא להעמיס על אמא ואבא.. נכון היו לי חברים, ועד היום הם חברים שלי מהבית הספר, אבל הם לא ידעו מה עובר עליי, גם לפעמים ההורים שלי לא ידעו מה עובר עליי. אז זה כאילו, מאוד מעניין שגם עם מוגבלויות אחרות אני שומע את אותם דברים חוזרים על עצמם באופן אחר אז ממש…

 

לירון: אני לא רציתי לספר לאמא שלי עד שהיועצת סיפרה לה. אבל ברגע שאמא שלי הבינה שזה מה שאני עוברת, אז היא אמרה לי, בואי את לא נשארת פה. והיא העבירה אותי לבית ספר, שהוא עם כיתה של חירשים.

 

אופיר: ושם הסתדרת יותר טוב?

 

לירון: וואו. באמת הרבה הרבה יותר טוב. הייתה לי מורה שגם מדברת בשפת הסימנים גם כבדת שמיעה

 

אופיר: או, זה גם מעניין את יודעת כי איך זה היה לראות מישהי שהיא כבדת שמיעה והיא מלמדת אותך והיא המורה שלך, כאילו מה זה נתן לך בתור ילדה אם את זוכרת משהו?

 

לירון: זוכרת שזה נתן לי ביטחון, כאילו ולהרגיש שייכת פתאום. הרגשתי הכי שייכת.

 

אופיר: היא נתנה לך איזה, בוא נגיד ככה תקווה או איזה סוג של השראה לעתיד ש… הנה יש מורה, כבדת שמיעה כאילו, אני יכולה גם להגיע ל… לא יודע, את יודעת כי בזמנו, בוא נגיד, האמת, לא בסדרות סרטים, לא משנה מה, בטלוויזיה לא ראו אנשים עם מוגבלויות, וגם אם ראו, זה איזה דימוי כזה של מסכנים ושלילי. ופתאום לראות מורה, כי זה מעניין מאוד, את יודעת זה משהו שהוא כאילו פתאום כשמדברים הרבה פעמים על ילדים שעם מוגבלות, שהם לא רואים מודל לחיקוי, אז זה פתאום נתן לך כאילו פתח לעתיד שראית אותה.

 

לירון: אני זוכרת ששאלתי אותה איך היא נהייתה מורה, ואיך היא הסתדרה עם זה, אבל זה לא משהו, עכשיו אמרתי, וואו, כאילו, משהו שנתן לי ביטחון, נראה לי.

 

אופיר: לא. לא זה בסדר, את לא, נו. אמרתי, אני שואל אם זה נתן לך, כי שוב אני מסתכל כי יש בעינינו פערים של גילאים, כשאת יודעת אנחנו, נו, ועדיין עברנו איזה שהם דברים עדיין כאילו, עם כל ההתפתחות של המודעות כי וכל מה שאנחנו מדברים, עדיין עברנו איזה שהם דברים דומים. לי לא היה אף מורה נכה שאני זוכר אותו בבית ספר. יכול להיות שזה היה גורם לי לראות משהו אחר גם אני לא זוכר, אף מרצה שהוא נכה במכללה שלי, לצורך הדוגמה שלמדתי. וזה חשוב כי ילדים עם מוגבלויות, כמו שילדים לא יודע מה, בריאים, רואים אנשים שהם מודל, זה לא שהאנשים בריאים הם לא מודל להשראה עבורי, אבל שאני רואה בן אדם בוגר עם מוגבלות בתור ילד, שאני בתור ילד רואה בן אדם עם מוגבלות, הרי חלק ממה שאת עושה היום ברשת תחשבי על זה, רואות אותך את עם חמישים אלף עוקבים בטיק טוק, ומגיע למיליונים של צפיות, ורואות אותךנגיד ילדות חרשות, או אני בטוח שיש לך גם עוקבות כאלה, וילדים חרשים שרואים את לירון, שאפשר גם להיות כוכבי טיק טוק או כוכבי אינסטגרם עם המוגבלות. זה כאילו, הוא נמצא שם, את חושבת על זה שאת עושה סרטונים, ומעלה את זה לרשת? שכאילו מישהו ילד איזה ילד רואה את לירון?

 

לירון: ברור.

 

אופיר: כן? זה נמצא שם?

 

לירון: ברור, שלחו לי הודעות שכאילו בזכותי, הם מרגישים שהם יכולים לשים מכשירי שמיעה הייתה מישהי, ששלחה לי הודעות שהיא מתביישת לשים מכשירי שמיעה ואמרתי לה, את בסוף עושה את זה בשביל עצמך, לא בשביל הסביבה שלך. את בסוף זאת שצריכה לשמוע, לא הסביבה שלך. והיא באמת שמה מכשירי שמיעה

 

אופיר: יפה.

 

לירון: והרגשתי כאילו, זה עוד משהו בעשיה שלי, בזה שאני מעלה סרטונים כאלה.

 

אופיר: מה היה הרגע, איזה רגע מביך כזה, שאת יודעת, לפעמים אנשים מדברים עם חרשים, כאילו אתם רובוטים, כאילו מישהו משהו מקולקל. תספרי לי על הרגע הכי הזוי עכשיו, שהיה לך ככה שמישהו דיבר אלייך, באיזה.

 

לירון: אני אגיד לך, מה תמיד אבל, תמיד הם מדברים אליי, כאילו…תגידי, אין פה פוליטיקלי קורקטי אתה יכול להרגיש חופשי, איך שזה,

 

אופיר: שאנשים יבינו איך הם מדברים אלייך, כן?

 

לירון: כאילו במקום להגיד, מה נשמע, בצורה שהיא עקיפה, אז הם שואלים כזה, מה נ.ננ.. שזה כאילו גורם לי עוד יותר לא להבין. וזה כאילו תדבר רגיל פשוט לאט יותר, וברור יותר, אבל אל תגזים תפריד בין אות לאות.

 

אופיר: בין הברה להברה, כאילו… עוד יותר מקשה עלייך, כאילו, כי אמרת לי, שאת קוראת שפתיים אז אני מניח שכאילו, אם מישהו עכשיו אומר לך לי…רווןן

 

לירון: זה מה זה מציק

 

אופיר: זה לא לא, זה כאילו את לא יכולה… וגם לאט נו דבר כבר. כן דבר פשוט…

 

לירון: בצורה עקיפה, בצורה ברורה, אבל אל תגזים תפריד בין אות לאות.

 

אופיר: ואיפה את, נגיד זוכרת, לא יודע מה, בסופר משהו קופאיות, גם ככה כאילו, או שאת הולכת כבר לתור עצמי, ואומרת אין לי כוח…

 

לירון: האמת שיש לי מלא פעמים, שאני מעדיפה לעשות כן עם הראש, ולא להגיד מה, או לשאול מה הם אמרו. כאילו, מבליגה על זה. כי אין לי כוח.

 

אופיר: אין לך כוח. יש לך סרטונים את הרבה פעמים, אני רואה שאין לי כוח, אני התיישבתי כבר אני עייפה, היית אומר לי קודם. נכון? אני רואה את ה… איך הצלחת לסחוב את הבן זוג שיח לעשות איתך סרטונים?

 

לירון: פשוט אמרתי לו, בוא, עושים סרטון. והוא זורם.

 

אופיר: הוא זורם. כן. אני רואה אותו, זורם.

 

לירון: ואוהב גם, לפעמים להצטרף אליי לסרטונים

 

אופיר: וזה מוסיף לקשר שלכם וכאילו, את מרגישה שזה, כאילו איך היצירה נכנסת לתוך הקשר. אתם נגיד, יושבים סתם דוגמה, מול הטלוויזיה, וחושבים מה הסרטון הבא שלנו? שזה כאילו, כל אחד…

 

לירון: לפעמים, לפעמים.

 

אופיר: כן?

 

לירון: אם נגיד, יכול להיות, שעכשיו נגיד הלכתי לחדר, והוא הגיע ואמר לי משהו, וזה, פתאום משהו מצחיק אז אנחנו חושבים במשפט הזה, איך להפוך את זה לסרטון מצחיק.

 

אופיר: מתי הייתה החלטה שאת אומרת, אני לוקחת את העניין הזה של החירשות, ואני הפכת אותו עכשיו ליצירה זאת אומרת לסרטונים באינטרנט, זה היה סתם מתוך כאילו, זה היה מתוך איזושהי החלטה, או סתם מתוך איזושהי שעמום בקורונה כאילו, שעממם לך, אז אמרת אני אתחיל לעשות סרטונים על החירשות. איך זה…

 

לירון: האמת שזה גם וגם, אני זוכרת שבדיוק התחיל קורונה, וניסיתי להבין את העניין של הטיק טוק.

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: וראיתי שבכלל לא מעלים סרטונים על החירשים, ואין שם כאילו, דברים שאפשר להעלות מודעות.

 

אופיר: אבל בוא נגיד רגע, זה לא שבפייסבוק או בכאילו, מה השוני בטיק טוק לעומת הפייסבוק והאינסטגרם? כאילו, ואני לוקח זה לא ש… כאילו, בוא נגיד, ככה הרשת בעניין של המוגבלויות קפצה בארבע-חמש שנים האחרונות אז…

 

לירון: נכון.

 

אופיר: אז מאיפה החלטה אומץ גם, את יודעת לצלם פתאום סרטונים?

 

לירון: אני זוכרת פעם אחת העליתי סרטון אחד שלי, שהוא מדבר עליי עם השאלות שלי. נולדתי חרשת יש לי מכשירי שמיעה וראיתי מלא-מלא תגובות של אנשים שהם מתעניינים בזה, והם רוצים לדעת

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: אז משם כאילו, התחלתי יותר ויותר לענות לאנשים ולהעלות סרטונים על השאלות שלהם.

 

אופיר: ואז איך זה התגלגל לקומדיה?

 

לירון: אני חושבת שמההתחלה.

 

אופיר: מההתחלה?

 

לירון: כאילו, לקומדיה שקשור לך לחרשות.

 

אופיר: כן. על המוגבלות

 

לירון: מהתחלה לדעתי

 

אופיר: כי תראי לצחוק על המוגבלות שלך זה לא דבר כזה פשוט וטריוויאלי כאילו בעולם שלנו היום. ואת עושה משהו שהוא מדהים בעיניי. גם מדהים, גם טוב וגם מצחיק.

 

לירון: תודה.

 

אופיר: אז אני… כאילו, זה מעניין אותי כי… אם הייתה… כי… תראי, אני התחלתי לכתוב דברים והתחלתי את זה, אבל באיזשהו שלב אני זוכר איזושהי נקודה, שקרה לי משהו ש… באותו רגע איזו שיחה מאוד קשה עם חבר או קרוב משפחה, שאותו רגע הבנתי, זאת אומרת משהו במה שכאילו חייבים פה להעלות המודעות כי אם האנשים שנמצאים במעגל, זאת אומרת הקרוב אליי, לא מבינים מה אני עובר או מה האדם עם מוגבלות עובר, אז גם הרחוקים לא יבינו, כאילו, גם אלה שהם איזה… ואני חייב לקחתי את זה כשליחות, את מרגישה היום איזשהו סוג של שליחות או שאת אומרת, אני עושה את זה בסבב שלי, בכיף שלי, כאילו?

 

לירון: גם וגם, אני מרגישה שכאילו, שאם יש חרשים או שומעים שרואים אותי כחרשת, שככה היא יכולה לצחוק על עצמה, אז כולם יכולים לעשות את זה גם. ו… גם. יש מלא אנשים ששולחים לי הודעות בקשר לזה. שהם עם אותה בעיה כמו שלי, ו… בזכות זה הם שמים מכשירים והם פחות מתביישים בעצמם ומרשים לעצמם לצחוק על עצמם, גם.

 

אופיר: את האמת אני חייב להגיד אני גם גילתי שיש לי בעית שמיעה בשנים האחרונות ו… אני לא יודע אם זה התביישתי, כי אני לא מתבייש במוגבלות שלי פיזית אבל פתאום כן משהו בלשים מכשירי שמיעה כאילו נראה לי נו..ואישתי כל הזמן כזה שיחות של מה אמרת מה אמרת ולפעמים מה אתה לא שומע אותי אז אתה לא רוצה להקשיב לי מאמי אני לא שומע . זה מעניין כי נגיד לאנשים אין בעיה לשים משקפיים כמו ש… איפה את חושבת למה לאנשים יש בעיה פתאום לשים מכשירי שמיעה בניגוד למשקפיים נגיד

 

לירון: אני חושבת שכן יש אנשים שמתביישים לשים משקפיים גם

 

אופיר: אבל לא ברמה כזאת בוא נגיד לדעתי לא ברמה כזאת כמו מכשירי השמיעה לדעתי יש איזה משהו כאילו אולי אולי של נגיד שזה מתחבר יותר לאנשים זקנים שאתה יודעת כאילו אחרי לקראת סוף החיים מאבדים את השמיעה ואתה כאילו

 

לירון: לדעתי אנשים מפחדים כאילו לדעתי הם לא רוצים לשים מכשירי השמיעה כי הם מתביישים .או שזה לא עוזר להם יש חרשים שלא עוזר להם המכשירי שמיעה

 

אופיר: זה ברור

 

לירון: אבל יש חרשים שלא שמים אולי בגלל שהם מפחדים שישאלו אותם שאלות הם מתביישים

 

אופיר: את עשית ניתוח נכון לשבלול

 

לירון: נכון

 

אופיר: תספרי לי קצת על החוויה הזאת מפתאום להפוך.. היית חירשת מוחלטת נכון?

 

לירון: אני גם עכשיו חרשת מוחלטת

 

אופיר: לא אבל את עכשיו כאילו עם השבלול את שומעת אותי אז איך זה פתאום השינוי באיזה גיל עשית את זה

 

לירון: בגיל עשרים ושלוש

 

אופיר: אה זה לא מזמן שלוש שנים

 

לירון: זה מאוחר

 

אופיר: ממש כאילו יחסית טרי עוד בעולם השומעים איך השינוי הזה?

 

לירון: היה מאוד קשה ומרגש כי זה פתאום לשמע צלילים שלא הכרתי אותם

 

אופיר: אבל לא הכרת שום צליל לפני זה

 

לירון: אבל היה לי מכשירי שמיעה

 

אופיר: אוקיי

 

לירון: ועם המכשירי השמיעה שומעים קצת

 

אופיר: אה

 

לירון: אני כן בזכות זה ששמתי מכשירי שמיעה אני מסתדרת הרבה יותר יותר ממה שאתה כי יש לי שמיעה שהייתה

 

אופיר: זאת אומרת יש איזה כאילו האוזן עדיין טיפה יש לה עוד איזה תפקוד

 

לירון: כאילו היא קלטה דברים כבר אוקיי אז השתל יעזור לך עוד יותר

 

אופיר: אוקיי

 

לירון: זה היה מרגש עד היום כאילו עדיין אני לומדת לשמוע

 

אופיר: זה תהליך עם השתל נכון זה כאילו לא זה לא שאנשים לא יבינו ששמים איזה שתל והופ מישהו שעושה. זה כונונים וזה ללכת

 

לירון: לקלינאי תקשורת לבדיקות שמיעה

 

אופיר: בעצם למדת כאילו לדבר מחדש עם הכאילו פתאום את שומעת את עצמך

 

לירון: לשמוע מחדש. למדתי לשמוע מחדש

 

אופיר: אוקיי תסבירי לי את זה כי אני לא .למדתי כי בטח שהיו צלילים אבל הדיבור לא פתאום שהתחלת לשמוע את עצמך מחדש

 

לירון: אני לא שומעת את עצמי כאילו אני לא יודעת

 

אופיר: עכשיו את לא שומעת את עצמך לא מה זאת אומרת? לא, רגע, אני לא מבין. את מוציאה עכשיו סאונד מהפה, עכשיו השבלול לא קולט את זה?

 

לירון: אני לא שומעת את עצמי. נראה לי, אני לא יודע מה זה אומר לשמוע את עצמי.

 

אופיר: שאת מוציאה את מילים עכשיו אני מדבר.

 

לירון: אני יודעת מה אני אומרת אבל אני לא יודעת איך אני אמורה לשמוע את עצמי.

 

אופיר: גם עם השתל ולא?

 

לירון: כן

 

 

אופיר: באמת? וואו את יודעת לא ידעתי את זה אני הייתי בטוח אז רגע אנחנו מדברים ואת בעצם את שומעת אותי ואת לא שומעת אותך

 

לירון: כן אבל אותך אני נעזרת גם בקריאת שפתיים

 

אופיר: זה אני הבנתי כי בוא נגיד לזה זה מקודם שדיברנו וסידרתי פה את הציוד אז הסתכלת עליי ככה והבנתי שאת מחפשת השפתיים שלי כדי לקרוא אותם עכשיו כאילו באמת שהממת אותי כי לא הבנתי שאת לא שומעת את עצמך זאת אומרת הייתי בטוח אז נגיד מוזיקה את יכולה לשמוע היום?

 

לירון: אני שומעת מוזיקה

 

אופיר: שומעת מוזיקה ואיך זה היה פתאום כאילו עם המכשיר השמיעה לפני השתל

 

לירון: גם שומעת מנגינה

 

אופיר: מנגינה?

 

לירון: כן

 

אופיר: מילים לא

 

לירון: אז זהו אם אם היה מנגינה שממש התחברתי אליו אז הייתי כותבת לעצמי המילים ומנסה להתאמן עם המילים של השיר למנגינה מנסה להבין איפה המילים האלה

 

אופיר: והיום את שומעת את זה? את שומעת כאילו עם מילים?

 

לירון: לא, אם אני לא רואה את המילים אז אני לא יכולה להבין את המילים רק אם אני רואה את המילים

 

אופיר: רגע אם אני עכשיו אדבר בוא נבין שנייה רגע אם אני עכשיו מסתכל לצד הזה ואת לא רואה את השפתיים שלי ואני מדבר את לא מבינה אותי את לא תשמעי אותי?

 

לירון: אני אשמע

 

אופיר: אבל את תביני מה אני אומר?

 

לירון: אני חושבת שלא כאילו אם תזרוק מילה אז אני אבין, אולי תלוי גם איזה מילה אבל אם תדבר עכשיו

 

אופיר: אם נדבר את המילים ככה

 

לירון: לא, לא אבין

 

אופיר: אז בעלך אם הוא רוצה שלא תגיד שלא תדעי מה הוא אמר, הוא פשוט מסתובב ואומר ככה על הצד ובלי ואת לא תביני אותו וואי זה קטע, אני לא יודע, אני חשבתי שהשתל כאילו והשבלול

 

לירון: הוא יודע לשמוע צלילים יותר עמוקים מכם

 

אופיר: אבל כאילו לא דיבור דיבור, מה הבעיה בדיבור כאילו זה מעניין כי דיבור

 

לירון: זה לא בעיה, זה פשוט להבין כאילו את פתאום עם עוד כלי עזר בשבילי בשביל להבין

 

אופיר: יש איזה רגע בחיים שגרם לך להבין שהשקט הזה הדממה זה בעצם הפסקול הכי טוב לחיים שלך מבינה מה אני אומר? מתי זה הרגע הזה?

 

לירון: בשנים האחרונות הכרתי עוד ועוד אנשים הבנתי שהם לא מצליחים לשון בלילות בגלל הרעשים שהם מתעוררים בלילה כי הם שמעו רעש שהם מתעוררים במהלך היום כי הם שמעו רעש והם לא יכולים לשון שנ״ץ ושם הבנתי שוואו אני יכולה לשון תמיד בלי לשמוע כלום זה הכי כיף

 

אופיר: אני גם לא שומע טוב אבל אשתי אומרת לי תמיד זה לא משנה, שומע לא שומע אתה שם את הראש על המיטה על הכרית, אתה נרדם כאילו

 

לירון: זה לא זה לא שאני נרדמת מהר יש לי כן בעיות שינה. אבל אם אני ישנה אז אני לא אקום מהרעש כמו כל האנשים

 

אופיר: בסדר יש לזה יתרון

 

לירון: זה היתרון הכי גדול שלי בחיים הכי. אז שאם בא לי שקט עכשיו ואני נמצאת בסביבה שהיא רועשת אז אני מורידה מכשירים

 

אופיר: עשית על זה סרטון, לא? נכון שעשית גם אני לא רוצה לשמוע את בעלי מכבה את השבלול

 

לירון: אמרתי שם אתם חושבים שאני מסכנה, לא הבנתי אני זו שלא שומעת ואתם שומעים אתם מהבוקר עד הלילה צריכים לשמוע

 

אופיר: נכון

 

לירון: לא אני

 

אופיר: לפעמים יש בזה משהו

 

לירון: זה קשה

 

אופיר: לפעמים יש קטע שאתה רוצה לעשות מיוט נגיד.

 

לירון: בדיוק

 

אופיר: אז זה בעצם זה זאת אומרת זה היתרון שלך בחיים שאת וואלה יש לך אם את רוצה תשקט השקט

 

לירון: יש לי את השקט מתי שאני רוצה זה כל הכל

 

אופיר: אז זה הבנת בשנים האחרונות זה משהו שהוא כן זאת אומרת בילדות בנוער פחות אהבת את הקטע הזה של יש לך שקט כאילו אולי

 

לירון: כן פעם יותר היה לי קשה עם זה שאני חרשת

 

אופיר: היה קשה לך לקבל את זה שאת חרשת

 

לירון: ועם הזמן כאילו ברגע שהכנסתי את ההומור

והתחלתי לצחוק על החרשות שלי הומור שחור

 

אופיר: ברגע שהתחלת לשתף אחרים אם גם לא רק בהומור אלא לשתף בעצם מה אתה עושה זה שאת צוחקת על משהו את משתפת אנשים בבעיה שלך או בהתמודדות שלך נכון אז תראי איזה יופי זה כאילו גרם לך לקבל את עצמך

 

לירון: נכון

 

אופיר: יותר ממה שהסביבה עזבי את הסביבה הם מקבלים אותך אבל זה גרם לך לקבל את עצמך

 

לירון: מאוד רק ההומור השחור הבדיחות על חרשים והכל זה גרם לי לקבל את הבטחון

 

אופיר: איזה מדהים זה פשוט זה

 

לירון: גרם לי להרגיש שלמה עם עצמי לאט לאט אני לא שלמה עצמי ב- 100 אחוז עכשיו

 

אופיר: אני חושב שזה לא משנה אם אתה עם מוגבלות או לא עם מוגבלות אף בן אדם לא שלם עם עצמו במיליון אחוז אבל כמה שאפשר להשתדל

 

לירון: כן כמה שאפשר

 

אופיר: אני גם מרגיש שתשמעי בואי אני לא מושלם אבל אני כן היום הרבה יותר שלם עם עצמי נגיד ממה שהייתי פעם זה אחד הדברים שאני גם אומר אנשים עם מוגבלות זה לא משנה אם זה בהומור או לא בהומור ברגע שתשתף וברגע שתבין שאתה גם לא לבד בעולם הזה כאילו אז תראה שאנשים יהיו כאלה שהתחברו אליך ואתה תבין שאתה יותר שלם ממה שחשבת שאתה בפועל

 

לירון: תמיד אבל יש נפילות פה ושם העיקר זה לדעת כאילו הכל טוב, תקומי

 

אופיר: מדהים אם הייתי נותן לך את האופציה, עכשיו לנפץ ולשבור סטיגמה אחת על חרשים, שיש על חרשים, איזה סטיגמה היית כאילו, עכשיו שוברת לה את הצורה, כאילו, מה היית…

 

לירון: אני חושבת שאילם.

 

אופיר: אילם?

 

לירון: רוב האנשים חושבים שאם חרש הוא גם אילם בנוסף.

 

אופיר: אוקיי אבל זה לא בעצם כי אתם אילמים, כי אתם כאילו, לא שמעתם גם את עצמכם מדברים, ולא שמעתם אחרים מדברים, אז כאילו נוצר איזה קצת עיוות בדיבור,

 

לירון: נכון

 

אופיר: נכון אבל בגלל זה עובדים עם קלינאית תקשורת

 

לירון: אבל זה לא אומר שאנחנו אילמים, אנחנו כן יכולים לכתוב או לדבר או…

 

אופיר: וזה סטיגמה שיש הרבה על חרשים, לא ידעתי

 

לירון: הרבה והרבה מאוד חרשים רוצים להפסיק עם האילם. כי אנחנו בעצם… אתם כאן יכולים לדבר. נכון, יש בעיה בדיבור ויש כל מיני…

 

אופיר: זה גם משהו שרציתי לשאול אותך. קודם כל, את מדברת מדהים לדעתי. וב.. ראיתי בסרטונים, בכמה סרטונים בטיק טוק שכן העירו לך על הדיבור, כאילו, איך הרגשת עם זה? איך כאילו, מה זה גרם לך להרגיש שפתאום העירו לך על הדיבור?

 

לירון: זה משהו שאני מקבלת תמיד מאז שאני ילדה. את השאלות של, יש לך קול מוזר, אני יודעת את זה, כי אניחרשת. אז אני יודעת את זה, אבל כששואלים את זה, אני משתדלת להגיב להם ולהסביר להם את זה, כי אני לא שומעת את עצמי.

 

אופיר: היו תגובות שפגעו בך, או שאת לא מתייחסת לזה?

 

לירון: היו תגובות כמו, יאללה, תסתמי את הפה, ותפסיקי לדבר, וכאלה.

 

אופיר: אבל בגלל חירשות, או בגלל שפשוט… זה היה סרטון כאילו, את יודעת לא… כי אני יכול להגיד שגם לי יש כאלה בטיק טוק לפעמים, שזה, אתה יודעת… לא יודע, מה, כל מיני שטויות כאלה, מי אתה לא מעניין אף אחד, זה לא כאילו, בוא'נה, יא צולע או משהו כזה, או…

 

 

 

לירון: אה, זהו, הייתה לי תגובה של משהו נראה לי, אם אני

לא טועה, תורידי מכשיר ואל תדברי משהו כזה

 

אופיר: אוקיי.

 

לירון: קיבלתי תגובה כזאת והגבתי לו גם.

 

אופיר: מה הגבת לו? תספרי לי.

 

 

לירון: אני זוכרת שזה היה משהו כמו.. הראתי בסרטון את המכשיר שמיעה שלי, ואמרתי לו, אני אדבר כמה שאני רוצה, וזהו. כאילו לא נתתי לזה יחס… כאילו, כן נתתי לו זה כדי להסביר לו.

 

אופיר: היו היו תגובות ש… לא יודע, היו פעמים בהתחלה אולי שהתחלת את הדרך עם הסרטונים בטיק טוק שנפגעת מזה? לא. שאף פעם לא, זאת אומרת כאילו, הוא כבר פיתחת, את יודעת בבית ספר…

 

לירון: כאילו הייתי מרגיעה את עצמי אומרת זה סתם תגובות, אל תתני לזה להשפיע עלייך…

 

אופיר: כאילו, לומדים לחיות עם זה, את אומרת עם…

 

לירון: כן, עם התגובות ועם הכול.הכל טוב

 

אופיר: עכשיו אני רוצה לשאול משהו… איזה… איזה תגובה דווקא לא תגובה שלילית? איזה תגובה נגיד חיובית קיבלת ממישהי שאמרת וואו אני חייבת להמשיך עם זה חייבת להמשיך. יש משהו כזה אבל משהו ספציפי כאילו שאמרת לא ציפיתי לתגובה כזאת לא חשבתי על תגובה כזאת כן

 

לירון: הייתה מישהי שהיא אמרה שהיא שמה מכשירים בזכותי זו התגובה שהכי עשה לי את היום. כאילו הבנתי כמה אני משפיעה על אנשים שלא שמים מכשירים שמיעה והם פתאום שמים כי הם רואים את הסרטונים שלי זה היה הכי מרגש

 

אופיר: יפה וואו זה גורם לי כאילו את יודעת זה כמו אמרתי לפעמים אני מקבל תגובות נתת לנו תקווה ועתיד וסוף סוף מישהו שמדבר את השפה שלנו זה מרגש זה כאילו דברים מאוד מרגשים לנו פנו אלייך הורים שיש להם ילדים חרשים כאילו להתייעץ מה לעשות וזה איך זה כאילו מרגיש לך פתאום

 

לירון: אני זוכרת את הפעם אחת מישהי שלחה לי הודעה היא רצתה לחבר בני לבין מישהי מהמשפחה שלה בדיוק ילדה חרשת ולא יודעה מה לעשות אז דיברתי איתה בשיחת וידאו והייתה מאוד בלחץ והסברתי לה שהכל בסדר והיא יכולה לשים לו מכשירי שמיעה ואם זה לא יעזור אפשר גם לעשות שתל אבל זה שלא תדאג כשהכל בסדר ויהיה טוב והיא נרגעה מאוד

 

אופיר: וואו זה למישהי בהריון עוד לא ייעצתי אבל זה נראה לי מדהים כאילו אני באמת אין לי מילים פה מה להגיד את יודעת אני חושב עלינו בתור ילדים או ילדים או ההורים שלנו שלא היה להם עם מי להתייעץ ואת עושה פה כאילו איזשהו שירות שלא היה לדור הקודם

 

לירון: כאילו אל תלחצו הכל טוב אפשר לפתור את זה כאילו אני לא רציתי להלחיץ אותה עוד יותר כי בעצם זה כן משהו שרוב החרשים שאני מכירה אני יודעת שהם לומדים שהם אפילו הולכים לאוניברסיטה שהם הוציאו תואר

 

אופיר: בואי אין לכם סליחה שאני אומר אין להם בעיה שכלית שאתה חירש הרבה פעמים גם אליי לפעמים התייחסו סליחה כאילו מישהו עם מוגבלות שכלית בגלל הבעיה הפיזית אבל אין לכם בעיה באמת הבעיה היא זאת אומרת מוגבלות חושית כרגע זאת אומרת אתם לא שומעים אז רק צריך להפוך את זה להתעסק עם לעשות את זה בכתב או לעשות את זה בדרך שנוחה לכם זה הכל כאילו עכשיו אני אלך למקום קצת אם היית יכולה היום לתת טיפ ליוצרת תוכן עם מוגבלות כשהיא ילדה נערה והיא ככה נגיד חירשת גם איזה טיפ היית נותנת לה ליצירה ברשת

 

 

לירון: שהיא בתחילת הדרך כאילו

 

אופיר: בואי נגד ילדה בת – ילד בן – שהוא חירש עכשיו הוא רוצה להיות כוכב טיק טוק כמו לירון רחמנוב איזה טיפ היית נותנת לו תזכרי הוא עם מוגבלות לפעמים את יודעת גם אנחנו בתור ילדים היינו , מה היית אומרת לו

 

לירון: הייתי אומרת לו שלכל אחד בסופו של דבר את הייחודיות שלו

 

אופיר: אוקיי

 

לירון: שהוא מיוחד כמו שהוא ובסוף בסוף באמת כל אחד שונה. גם השומעים גם החרשים גם הנכים כולם אין אחד שדומה אחד לשני וזה לא קשור למגבלה בסופו של דבר הייתי אומרת לו כולם שונים

 

אופיר: כולם שונים ואתה המיוחד

 

לירון: אתה תלך ותעוף על עצמך כמה שאפשר

 

אופיר: יפה. טוב אז אנחנו עכשיו איזה שלוש ארבע שאלות מהירות בסדר יאללה, לירון, אם היית יכולה להמציא אפליקציה אחת שתשנה את חיי החרשים, מה הייתה עושה?

 

לירון: תמלול בזמן אמת. בזמן אמת כן.

 

אופיר: רגע, זה לא, אין את זה היום עדיין?

 

לירון: יש את זה, אבל זה לא מתרגם או, זה מתרגם אבל זה לא…

 

אופיר: בעברית זה עוד עושה בעיות?

 

לירון: זה לא כמו שצריך

 

אופיר: הבנתי אוקיי. אמרנו שאת שומעת, את כאילו היום ,כבר מקשיבה למוזיקה נכון?

 

לירון: נכון.

 

אופיר: איזה שיר את שומעת בראש, למרות שאף פעם לא שמעת אותו באמת, כאילו?

 

לירון: וואו כל פעם זה שיר אחר

 

אופיר: מה זה היום?

 

לירון: כאילו, בראש, תמיד בדרך כלל זה הרחובות ריקים של דודו אהרון. אני תמיד מזמזמת לעצמי, בראש, הרחובות ריקים היא ובוודאי את לא אצלי בבית, מכיר?

 

 

 

אופיר: לא, פחות אני פחות מכיר את דודו אהרון. אבל זה בסדר, זה השיר שלך זה משהו שכאילו התחברת למילים בגלל…

 

לירון: למנגינה, למילים, כזה. כל פעם זה משפט אחר. אין קשה בין שיר לשיר

 

אופיר: מה הכינוי הכי מצחיק שנתנו לך ואת אוהבת אותו בסוד?

 

לירון: אמרו לי פעם שאני המכוערת הכי יפה.

 

אופיר: מי אמר לך שאת מכוערת? אני לא מבין מי אמר לך

 

לירון: הם אמרו לי. אני זוכרת אבל… אני

 

אופיר: המכוערת הכי יפה

 

לירון: אבל אני זוכרת שאהבתי את זה.

 

אופיר: אהבת את זה? למה?

 

לירון: לא יודעת, תמיד כאילו גדלתי בלי ביטחון עצמי בקשר של מראה. כאילו, אף פעם לא הגעתי שאני יפה. אז פתאום שאמרו שאני המכוערת וכלול בזה, הכי יפה אה, זה בסדר.

 

אופיר: אה זה כאילו אתה אומר, לא משנה, אבל היא ההתחלה העיקר, נו. לירון, יש לך איזה שהוא מסר מסר, לסיום לצופים, למאזינים, למי ש…

 

לירון: שלכל אחד יש את הייחודיות שלו. ושכולם מיוחדים בדרך שלהם.

 

אופיר: אז להאמין בזה שכל אחד מיוחד בדרך שלו. וזה לא משנה אם אתה עם מוגבלות או לא מוגבלות, יש לך את הייחודיות שלך, תאמין

 

לירון: תאמין בזה שלכל אחד יש את הייחודיות שלו.

 

אופיר: המסר יפה מאוד. איזה מסר. לירון, תודה רבה שאירחת אותנו בבית שלך תודה רבה היה לי ממש ממש כיף לשמוע אותך ולדבר איתך. מקווה שנהנת לשמוע את ה… אני לא יודע בדיוק איך את שומעת אותי כי כבר לא הבנתי מהשבלול, אבל אני מקווה ששמעת אותי סבבה ונהנינו. זה היה עוד פרק של נכים ללא מעצורים. אני אופיר דהן, וניפגש בפרקים הבאים.