נכים ללא מעצורים הפודקאסט בהנחיית אופיר דהן - פרק מס׳ 1 עם קורל פלר

אופיר: אהלן וסהלן ברוכים הבאים לפרק הראשון של ״נכים ללא מעצורים״ הפודקאסט שבו אנחנו שוברים סטיגמות, מנפצים תקרות זכוכית ונוגעים לכם בלב אבל לא יותר מדי שלא תצאו פה עוד נכים. אני אופיר דהן, אני סטנדאפיסט ויוצר תוכן לרשתות החברתיות להעלאת המודעות לאנשים עם

מוגבלות. בפרק הראשון אני מתרגש לראיין אישה שהפכה את ההתמודדות האישית שלה למקור כוח לאחרים. האורחת הבאה שלנו בת  במהלך שירותה הצבאי נפצעה ומאז היא מתמודדת עם תסמונת כאב אזורית מורכבת הCRPS ופוסט טראומה מורכבת CPTSD וכיום היא יוצרת תוכן ברשתות

החברתיות, היא מעלה מודעות לנכויות שקופות ומשקפת את חייה עם מוגבלות בצורה אמיתית ולא מתנצלת. היא מכנה את עצמה – ״הכרונית האייקונית״ ומאמינה בלחיות חיים אייקונים למרות הכאבים הכרוניים. בנוסף היא ידועה ביכולתה להפוך סיטואציות יומיומיות לכאלה שמעלות חיוך, כמו בסרטון שבו

היא מדגימה איך אנשים שמרכיבים משקפיים רואים בלעדיהם. קבלו את קורל פלר. מה קורה קורל?

קורל: מה קורה? איזה כיף, עשית לי חיים שכאלה

אופיר: נכון, קורל אני כל פרק שאני הולך לפתוח בפודקאסט אני הולך להציב למרואיין שלי היא שאלה כזאתי. אם החיים שלך היו סדרה או סרט איך היו קוראים להם ולמה?

קורל: וואי, איזה שאלה? איך היו קוראים לה? מבול של צרות אבל משעשעות כזה נראה לי. אין דרך אחרת להסביר את זה מלא מלא מלא צרות אבל אני שומרת על חיוך

אופיר: על החיוך? זה משהו שהוא מאוד חשוב לך כאילו לשמור על…?

קורל: מאוד חשוב לי לשמור על חיוך, יש משהו שאני חושבת שאנשים שמתמודדים עם כאב מאוד רוצים שהסביבה שלהם לא תראה או תרגיש או תחווה, כי אתה יודע יש דבר כזה bitch don't kill my vibe וכאב  is killing the vibeאז כאילו הרבה פעמים החיוך בא למסך דווקא כשרואים אותי שאני מחייכת אקסטרה אז תדעו שאני בסופר, סופר כאב

אופיר: כאילו שם הנו?

קורל: כן, אז זאת הדרך התמודדות שלי, כאילו אני מתי שאקסטרה כואב לי, אני פשוט כאילו מחייכת

אופיר: עוד יותר חיוך?

קורל: כן

אופיר: זה מצחיק כי אני יש לי איזושהי תסמונת שאני מתמודד איתה עם כאבים בפה זה נקרא תסמונת העצב המשולש

קורל: TMJ, TMJ קוראים לזה

אופיר: לא יודע, אבל כאילו

קורל: מכירה, גם לי יש

אופיר: ושאני חטפתי התפרצות של כאבים שנה שעברה הדבר האחרון שהצלחתי זה, זה לחייך. כאילו, בוא נגיד ככה בקושי הצלחתי לנשום כן?

קורל: כן

אופיר: כן הגעתי למיון בפעם הראשונה, זאת אומרת אני לא סובל…אני לא סבלתי מ… אני אגיד משהו במחלה שלי ,זאת אומרת אני אישית ב-10-15% האלה שלפחות קיבלו מזל ולא סובלים מכאבים

קורל: טפו חמסה

אופיר: כן,טפו. אבל כאילו חטפתי את הכאבים ופתאום איך את אומרת? killing the vibes

קורל: כן

אופיר: אני זוכר שלקח לי גם כל כך הרבה זמן להתאושש מהדבר הזה

קורל: כן

אופיר: אז איך את מתאוששת כאילו?

קורל: אני לא מתאוששת. אני אף פעם לא מאוששת אני פשוט, אני פשוט

אופיר: לא אבל יש ימים יותר גרועים תקופות יותר זה?

קורל: כן, זה פשוט ,זה יש ימים שהכאב באמת מונע ממני לעשות כל דבר. יש, יש תיאוריה מאוד מאוד פשוטה. קוראים לה תיאוריות הכפות. כריסטין מיסרנדינו הגתה אותה לפני כמה עשורים. ומה שהיא אומרת זה בעצם אנשים רגילים. בריאים כאילו, רגילים. הם קמים עם מאגר בלתי נדלה כאילו יש להם

איזה מזוודה כזאת של סכום שיש בתוכה מלא, מלא, מלא, מלא כפות, אוקיי?

אופיר: אוקיי

קורל: האנשים הכרוניים באים עם אהה שלוש כפות ביום בערך אתה מבין? עכשיו כל פעולה שלנו זה כף זאת אומרת שאני פשוט צריכה לבחור יש לי שלוש כפות ביום במקום עשרים כפות ביום? אני צריכה לבחור את הפעולות שלי. זה שנראה שהימים שלי הם בסדר גם ימים שהם לא בסדר. זה פשוט ימים

שבחרתי מה אני עושה ביום הזה. זה, זה תמיד לבחור, תמיד משהו בא על חשבון משהו ותמיד צריך לראות איך, איך מכניסים כאילו זה כמו איזה לוז צפוף כזה שהוא בכלל לא צפוף

אופיר: אני מבין כי אני אין לי אני לא מתמודד עם כאבים אבל המחלה שלי גורמת לעייפות, כאילו זאת אומרת כל דבר הוא מאמץ בשבילי מבחינת השרירים ומבחינת הגוף

קורל: אתה מתעייף מהר

אופיר: אז אני מתעייף מהר אז פתאום את יודעת בגיל עשרים בגיל שלושים לא שמתי לב לזה אבל פתאום בארבעים, כאילו נכון שכולם מתעייפים בגיל ארבעים וכולם אומרים ״וואי אני שבור״

קורל: אתה באמת שבור

אופיר: אני פשוט מוצא את עצמי במצבים של הגוף עושה שאט דאון, לא משנה מה קורה באותו רגע אני נרדם. אשתי אומרת לי לפעמים זה מדהים. אמרתי לה מה את רוצה? זה כאילו זה לא בשליטתי. הגוף מותש, הגוף כאילו פשוט… אז גם בכאבים יש את זה? כאילו זאת אומרת יש מצבים שאת מגיעה כבר כאילו מרוב כאב הגוף מכבה אותך?

קורל: אז זהו שכן, בכאבים מה שקורה, ספציפית יותר ב- CRPS, כאילו הכאבים החזקים. מה שקורה זה שאני יכולה שלושה, ארבעה ימים לא לישון בכלל. להיות ערה ברצף

אופיר: וואו

קורל: כאילו אתה רואה את הימים פשוט עוברים, עוברים. ואתה רואה את השחורים מתחת לעיניים וזה פשוט לא ישנה עד שבאמת הגוף כאילו באיזשהו שלב עושה שאט דאון אני ישנה בערך איזה חמש שעות ברצף ואז אני כזה ״ווהו מי זו?!… מי זו?״

אופיר: וואו

קורל: אבל כאילו חמש שעות בכמה ימים

אופיר: אני מכיר את זה אומנם אצלי השאט דאון הוא ליותר זמן כאילו לפחות הגוף שלי יודע לתת לי לישון

קורל: קורל: קודם כל תודה

אופיר: אבל אשתי כן. אשתי גם עם אותו סיפור, כאילו, לפעמים לילות שלמים, שהיא כאילו,

קורל: כן נדודי לילה.

אופיר: אין כאילו לילה אין יום, עד שפשוט פאף, הגוף קורס

קורל: וכאילו פתאום אין עם מי לדבר יותר, כזה, כאילו זה גם לפעמים זה לא דווקא בשינה. זה כאילו פתאום הבן אדם כזה, מה אתה עושה? אני בוהה. למה? ככה זה מה אני עושה עכשיו.

אופיר: כן.

קורל: מה אתה עושה? בוהה. וזה כאילו סוג של שמירת אנרגיה, זה כמו, אני קוראת לזה, כמו באייפון, חיסכון בסוללה.

אופיר: מצב חיסכון. איפה הכפתור בגוף?

קורל: כאילו במיטה זה הטענה אבל בספה למשל זה חיסכון בסוללה

אופיר: עכשיו דיברנו על מה שעברת זאת אומרת מה שאת עוברת ביום יום, מאיפה זה התחיל המסע ליצירת תוכן ברשתות? איך הגעת לזה? כאילו, זה סתם מתוך שעמום שישבת בבית וסבלת מכאבים, או שזה היה כאילו במטרה מוצהרת להגיע לרשת כאילו, עם הדברים האלה?

קורל: המטרה היא לא הייתה להגיע לרשת, כאילו המטרה היא לא הייתה עכשיו.

אופיר: לא לצבור לייקים אלא לשתף עם אנשים, מה קורה לי?

קורל: אז זהו זה אפילו לא היה בקטע של לשתף עם אנשים מה קורה לי. אובחנתי. אובחנתי בסוף 2011, כשאין שום מידע על מה זה. כאילו, זרקו לי צירוף של ארבע אותיות, אמרו לי, יש לך CRPS. אני ואימא שלי יושבות כזה ושואלות, אוקיי, איזה אנטיביוטיקה אני מקבלת? וכאילו מסבירים לך כזה. זה

כרוני, וזה איתך. זה איתך.

אופיר: וזה לא הולך לשום מקום

קורל: בדיוק זה לא הולך לשום מקום. ואת צריכה לשמור על עצמך ב… איך הרופא אמר? הוא אמר, את צריכה לשים את עצמך בתוך בועה ובתוך הבועה צריך להיות צמר גפן, ופשוט להישאר שם ולא לזוז. ולא הבנתי את זה. לא הבנתי.

אופיר: ואת חיילת באותו זמן?

קורל: באותו זמן אני כבר משוחררת טרייה. ואני פשוט כאילו לא מוצאת כלום. אני מוצאת קצת דברים, אתה יודע, What is CRPS? אתה רואה כאילו גם גוגל בא לדכא אותך.

אופיר: וואי גוגל זה… כל מחלה שאתה מחפש בגוגל, זה כאילו, עזוב לך תתאבד וזהו. בגדול לך תהיה… כי אם אני נכנס לשארקו – מארי -ט׳ות בגוגל זה כאילו וואו.

קורל: גמר אותך.

אופיר: זה נראה נורא גם, יש שם צילומים בוויקיפדיה שנראים רע

קורל: בדיוק ממש רע. אז אתה נכנס לזה, עכשיו תחשוב שהמצב שלי מוגדר כ-worst pain known to man  והשם הנרדף לזה זה  the suicide disease  כאילו באמא שלכם?

אופיר: דרך אגב זה גם של הפה. כן?

קורל: כן, the suicide disease זה כמו CRPS, רק בעצב המשולש ממש כמו שלוש ככה.

אופיר: יש כן, יש פה

קורל: אני גם, מה CRPS אני סובלת מזה גם, אז אני יודעת כאילו, את הכאבים זה מזעזע. אבל זה באמת די דומה. ו… וזה נורא. זה נורא, אנשים לא מבינים את זה

אופיר: לא זה כאילו, את יודעת, אני… קודם כל, לקח לי שנתיים, קרוב לשנתיים לעלות על זה. אחרי… גם אחרי אולי איזה חמש או שש ביקורים אצל הרופא שיניים שהוא אומר לי ״שמע, אני לא רואה כלום

קורל: ואז אתה הולך לרופא פה ולסת. ולך תמצא פה ולסת

אופיר: לא, לא הלכתי לשום רופא, כי לא הבנתי מה קורה. אמרתי, תשמעי אני באותה גם תקופה בסטנדאפ, ואני כאילו בהרבה לחץ וחרדה, ואני משתמש בפה בכמויות כאילו, אני מדבר המון. ואמרתי, טוב, אולי זה מהלחץ או חרדה אולי זה מה… ובמקרה איזו מישהי בקבוצה של השארקו- מארי -ט׳ות כתבה, מישהו סובל מ…יש לזה איזה שם באנגלית…

קורל: טריגמינל נאורלגיה

אופיר: כן כן אני תמיד שוכח את זה,

קורל: אין אני כבר חצי רופאה בדברים האלה, אני כבר יודעת את כל התסמונות שיש

אופיר: אין מה לעשות בוא נגיד ככה, על מידע שרופאים הביאו לי, זה לא יותר מדי עזר לי. כי לא הבנתי מה…נו

קורל: בדיוק. אז זה מה שקרה

אופיר: ואז אתה נכנס ואתה רואה… אוקיי, זה לא טוב.

קורל: כן לא טוב. אתה מסתכל בגוגל. ואתה כזה ״לא טוב לי.״

אופיר: אבל כאילו, דיברתי עם אנשים שגם, מתמודדים עם זה, אין מה לעשות, חלקם כאילו אין יותר מדי… נו, אבל אני מקווה ש… התחלתי להוריד לחץ כאילו וסטרס וכאילו לנסות להישאר רגוע כל הזמן כאילו בפוזיציה של לא להביא את הפה שלי לעצבים. כן, אני עובד עם מדקר סיני, זה ממש עוזר, כאילו. אבל גם זה… כן,

קורל: אני עובדת עם תמציות.

אופיר: אני כאילו, שוב, ידעתי להתמודד עם המצב הפיזי של השרירים שלי.

קורל: תודה רבה

אופיר: ידעתי להתמודד עם ה…

קורל: עם זה לא ידעת איך

אופיר: עם זה כאילו אני עד היום לא יודע איך לאכול את זה.

קורל: וזה בדיוק העניין. זה בדיוק העניין עם כאב כרוני. אני התחלתי אמנם בגלל ה CRPS-כאילו אמרתי, אין חומר, אז אוקיי. אין לי לא רק חומר. מזל שאני עוד יודעת אנגלית, אני יודעת שהישראלי הממוצע עוד מתקשה עם אנגלית, אז אני עוד הייתי קוראת בגוגל סקולר כאילו, ברמה הזאת הייתי קוראת מאמרים בשביל להבין מה זה CRPS. ואז התחלתי לכתוב לעצמי ולהבין עם עצמי מה זה CRPS באמת. התחלתי להתכנס לקבוצות וקצת יותר להעשיר אנשים בידע שיש לי ואז באמת הייתה לי… הייתי עדיין בתהליך של הכרת נכות. ואתה יודע, באותה תקופה מסתכלים עליך ומנסים כאילו לעשות כמה שיותר להוריד אותך. ואני, באינסטגרם שלי, לא שום דבר שקשור ל-  CRPS או לנכות שתהיה בעניין. כאילו כמה שנים מצלמת את עצמי מפה, מצלמת את עצמי משם, לא רוצה שיראו רגליים, לא צריכה שיראו את הקביים.

כאילו מקום אחד שאני יכולה להיות רגילה בו רגילה כאילו, במרכאות. ואני מגיעה לוועדה, ומסתכלים עליי בוועדה, ואני יושבת ואני מסתפר את כל הסיפור כאילו, את כל הדברים שמפריעים לי ביום יום כאילו, לא בא להתמסכן או משהו פשוט כאילו שומעים קשה לי לעשות א', ב', ד'. וזה גורם לך לבכות, כי זה שם אותך, שם לך מראה מול כל החרא. ואני בוכה את החיים שלי, ואני לא אשכח את זה שהם מעבירים מיד ליד טלפון, ומעבירים את הסושיאל מדיה שלי. כאילו את האינסטגרם את הפייסבוק.

אופיר: וואו!

קורל: ואז יום אחרי זה, הם מתקשרים אליי, ואומרים לי, תקשיבי, הוועדה שלך פסולה. ואני אומרת להם, מה למה? אז אומרים לי, הוצאנו תמונות שלך מהאינסטגרם, ומהפייסבוק עומדת בלי המקל. ואני כזה. עכשיו יכולים לשלוח לי בקשה את התמונות? שלחו לי. שלחו לי תמונות מבית הלוחם, לא צוחקת, מבית הלוחם לפני הידרו. אני לא צוחקת. ומהחדר הפרטי שלי, בבית שלי, שהמקל יושב כזה מאחורה, ו… תמונה אחת עם המקל כאילו שאני עומדת. אמרתי, אוקיי, כאילו מה…

אופיר: אז זאת אומרת, שם אמרת… זהו כאילו?

קורל: ואז אמרתי. אמרתי, פה? אמרתי, לא הבנתי, לא הבנתי, לא הבנתי. אני מתמודדת like a motherfucker  אני לא מראה את זה לכל העולם, ואז בגלל שאני לא מראה את זה, אתם באים עליי ואומרים לי את לא מתמודדת? משהו פה רקוב, משהו פה רקוב, ומשהו כאילו צריך להשתנות. ואז פתאום כאילו, עשיתי אחד ועוד אחד, ואמרתי צריך להתחיל לשתף את זה. צריך להתחיל

לשתף לא רק מה…

אופיר: מתי זה היה?

קורל: מה זה? ב….. אני חושבת 2017-18 משהו כזה וממש היה תקדים

אופיר: זאת אומרת זה 7 שנים אחרי שאת כבר מתמודדת?

קורל: מתמודדת וכאילו ומוכרת

אופיר: לא מוכרת כי…

קורל: לא, לא, מוכרת, מוכרת פשוט במאבק

אופיר: מוכרת ברפואה, לא בביטוח לאומי

קורל: גם במשרד הביטחון מוכרת פשוט היה כאילו מאבק על גובה האחוזים. כי הם כאילו אמרו לי, את יפה. אמרו לי ככה. ישבתי מול עורך דין שאמר לי את יפה את נראית טוב. אני לא יכול לייצג אותך כן?

אופיר: כן את לא נראית שבורה מהרחוב

קורל: יותר מזה אני גם לא רק זה אני גם לא מהאנשים שיבואו לוועדה מוזנחת או משהו כזה. כאילו אני אבוא כמו שאני אני באה כמו שאני

אופיר: כאילו יש איזה ציפיות כאלה

קורל: כאילו את מצפים שאני אבוא מוזנחת אתם מצפים שאני אבוא מסריחה

אופיר: היה לך איזה סרטון שאני זוכר ממש על העניין הזה

קורל: כי נכון, עשיתי ממש שיר ״נכות לא צריכות להראות כמו קופות״. כאילו בואו נשים רגע דגש אנחנו מתקלחות אנחנו, מורטות שערות, אנחנו מתאפרות אנחנו…

אופיר: אתן נשים לכל דבר

קורל: אנחנו נשים עדיין. זה שאנחנו כרוניות ושכואב לנו לא הופך אותנו לפחות נשים. ואז כאילו באמת התחלתי להבין שאם אין אף אחד שמשתף אז אולי כדאי אני אתחיל לשתף. ויותר מזה אולי אני אתחיל לתת כוח לאנשים שמשתפים שישתפו, כי אני מכירה המון אנשים מתמודדים והכרתי מישהי בשם בת-אל שכאילו הייתה כותבת ״המילים של בת-אל״ היא כתבה נורא נורא יפה

אופיר: נשמע לי מוכר

קורל: היא מהממת והיא כותבת נורא נורא יפה והיא זאת שבעצם כאילו פתאום אמרתי רגע היא מצא דרך בדרכה שלה לבטא את את הכאב. ואני אמרתי רגע אני יותר מוזיקלית. התחלתי לבטא את זה דרך. התלבשתי על שירים שאנשים מכירים. אמרתי רגע אולי אולי זה יגרום לאנשים שיתקע להם. ופתאום זה באמת עבד כאילו

אופיר: מוזיקה עובדת מאוד

קורל: כן פתאום זה באמת עבד ופתאום באמת הפכתי להיות הכרונית האייקונית אני עושה את זה במרכאות כי באמת הבנתי שזה שאנשים לא רואים על אנשים שהם מתמודדים לא אומר. אנחנו גם חיים במדינת ישראל, אחרי ה7/10 אנחנו באמת יכולים כאילו לדעת שאין מישהו אין מישהו מאיתנו שלא מתמודד עם איזשהו משהו. בין אם זה פיזי, בין אם זה נפשי. כאילו אנחנו צריכים לדעת מראש לא להסיק שום דבר לגבי אף אחד אני לא יכולה להסיק מה אתה כרגע מרגיש, מה כואב לך, איפה יש לך מיחושים או אין לך, או מה מפריע לך כרגע בנפש. ואני מצפה שגם הסביבה שלי, והסביבה הכוללת תהיה כזו. זאת העבודה שלי כאילו מבחינתי ברשת. הפעילות החברתית שלי היא, אני כבר עברתי את כל הגזלייטינג, ואת כל המילים הלא יפות, ואת כל הדברים, אני עברתי את המבול של הצרות שלי, עם החיוך אני עברתי.

אופיר: אוקיי. ברשת? או…

קורל: גם ברשת וגם לא. אני יכולה להגיד לך ש…

אופיר: כאילו חטפת גם תגובות רעות ברשת?

קורל: וווהווו…. את מתמסכנת, את נראית עוקצת. את לא באמת נכת צהל.

אופיר: עוקצת את מי?

קורל: עוקצת את המדינה

אופיר: את המדינה

קורל: כן. כאילו כאילו צאי לעבוד. חמודים גם עם הפציעה תנסי לעבוד

אופיר: כאילו לא הבנתי מה אנשים רוצים? זאת אומרת, זה לא שיש פה חוות דעת, יש פה רופאים שקבעו שאת מתמודדת עם זה

קורל: ברור, ברור.

אופיר: לא את קבעת שאת כאילו…

קורל: יש רופאים שקובעים שאסור לי להיות לבד, שיש לי ליווי כזה. אבל זה אנשים לא מבינים, כי הם רואים נגיד סרטון, אוקיי? הם רואים בסרטון אותי עומדת עם קב, והם מסתכלים עליי כאילו, אה היא משתמשת בקב כאילו בתור איזה אביזר. עכשיו, מי מספר לכם שזה לא אביזר נוח? זה גומר לי את כל

הבגדים, זה נופל, זה…

אופיר: ברור מה זה עושה בה… מי שלא הלך עם קביים לתקופה, קודם כל זה גומר את הכתפיים, את הגב

קורל: תודה רבה. כאילו יש לי, אני בת 32 , יש לי שבע פריצות דיסק כאילו רק

בצוואר

אופיר: שבע פריצות דיסק?!

קורל: רק בצוואר. אז בקיצור מה שקרה עם הרשת זה שהתמזל מזלי לא רק לעזור לאנשים בלהבין מה זה.

אופיר: אוקיי, בוא נסביר רגע מה זה CRPS?

קורל: אוקיי, CRPS. CRPS זה Complex Regional Pain Syndrome, שזה בעצם תסמונת כאב כרונית אזורית מורכבת. מה זה אומר? זה שם מפוצץ? לכואב – ברמות אני אמנם לא ילדתי, אבל כאילו, אני מאמינה שזה ככה יש לידה, ויש קטיעת אצבע, ויש את CRPS, כאילו מעליו. ואז הבא, זה להישרף בעודך בחיים. כאילו, זה כאבים -, כל הזמן, זה לא משנה.

אופיר: לא בכל הגוף אבל באותו אזור שנפגע?

קורל: באזור שנפגע, זאת אומרת, זה חייב להיות גפיים, כאילו זה או יד או רגל.

אופיר: מה נפגע? העצבים שם?

קורל: זהו, יש שני סוגים של CRPS. יש Type ויש Type שניהם מלווים בכאב, שניהם מלווים בנפיחות, ובאודם ובכיעור של הרגל נקרא לזה . Type שהוא יותר נדיר, % הם Type, שהם בלי פגיעה עצבית. יש גם את Type, שהוא עם פגיעה עצבית. לצערי, אני, אמא שלי תמיד אמרה לי שאני מיוחדת.

אז אני עם הפציעה עם העצבית, אז יש לי גם מלא נקודות עצבים שפגועות.

אופיר: אוקיי

קורל: אבל זה לא חייב להיות ככה. יש כל מיני סוגים של CRPSים

אופיר: נגיד מחר מורידים לך את הרגל.

קורל: הלוואי, הלוואי, רציתי. אבל כל הרופאים

אופיר: וואו…אבל מה זה רציתי? כאילו…

קורל: אם היום אומרים לי שנוריד את הרגל ולא יהיו כאבים, אני עושה את זה מחר. אבל בגלל שיש…

אופיר: אבל זה לא יעזור

קורל: אז זהו. יש אנשים עם CRPS שבאמת אין הפגיעה עצבית, ורופאים אומרים, אוקיי, בואו נעשה את זה. ובאמת חותכים וסוגרים, ויאללה ופרוטזה, ושיקום. והם באמת כאילו אחר כך גם לא אומרים CRPS אפילו כמו שלא אומרים וולדמורט כזה, כאילו ברמה הזאת. הם כאילו שמים את זה מאחוריהם וזהו. אבל ברגע שמלווה פגיעה עצבית, יש לי כל כך הרבה פגיעות עצביות שהן כאילו כלפי מעלה, שלא משנה איפה נשים פרוטזה, כאילו לא משנה… אז פרוטזה אני מדברת. לא משנה איפה נקטע. אמרו לי, אז יהיה לך בגדם. בלמעלה שלגדם יהיה לך CRPS. אז כאילו, זה לא עוזר לי. אני מאדיפה לדרוך על ה-CRPS ככה מאשר לנסות לשים עליו פרוטזה שאני לא אצליח. אבל אם היו מבטיחים לי, אפילו לא ב-%, אפילו ב-% שזה באמת לוקח את הכאב איתו, עכשיו. אני נכנסת עכשיו אני נכנסת.

אופיר: כן את יודעת אותו דבר. אמרתי, אם יעקרו לי את כל השיניים ויפסיקו את הכאב הזה לרגע, מחר אני…. בסדר, את תדאג, אני אוכל אוכל רך כאילו נסתדר, אני אוכל זה.

קורל: זה כאב כזה אנשים עם CRPS, וואלה, אם נותנים להם את האופציה ומבטיחים להם, תאמין לי שהם מורידים את האיבר באותו רגע

אופיר: אני די בטוח. עכשיו, מה זה לחיות מבחינתך עכשיו חיים אייקונים? כאילו, מה זה אומר?

קורל: לא לתת ל… יש כאבים, יש מגבלה. אבל לא לתת לזה לעצור אותך. מה שהתחלתי להגיד קודם זה שכאילו, בגלל שיש את התקופה הזאת שאפשר לצאת מזה בהתחלה.

אופיר: אוקיי.

קורל: זאת אומרת, דיברו איתי כמה בנות. יצא לי לדבר גם איזשהו בחור, שדיברו איתי. ואמרו לי, שומעת, אבחנו אותי. אני נהייתי כאילו כמו מכה של ה-CRPSים, העמוד שלי באינסטגרם. ובאמת אני עונה לכל מי ששולח לי הודעה שומעת אני אובד עצות, אני לא יודע מה לעשות, אבחנו אותי לפני

חודשיים שלושה. ואז אני כזה, מה? מתי אבחנו אותך? מישהי דיברה איתי אחרי שאבחנו אותה לפני חמישה חודשים. ואני כזה, אוקיי, חמישה חודשים ואת קוראת לעצמך CRPS-ית, אני לא קראתי לעצמי CRPS-ית אחרי כאילו ארבע שנים. ואז היא אומרת לי, וואי, אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה

שנגמרו לי החיים. ואני מתחילה להסביר לה שלא נגמרו, א', לא נגמרו לך החיים גם אם יש לך את זה. דבר שני, אנשים צריכים לדעת, והנה גם זאת פלטפורמה מעולה להגיד את זה, בשנה הראשונה שנפצעים, אם עובדים מספיק חזק, אם נוגעים באיבר, אם מסתכלים עליו, נוגעים עושים, אפשר לצאת

מזה. אפשר לצאת מזה. אז זה לא גזרה.

אופיר: זה חשוב. כן, זה ממש חשוב כי אני בטוח שבטח עכשיו עם כל הפצועים של צהל, וכל המלחמה הזאת, בטוח יש אנשים ש… בדיוק. אז אם אתם בשנה הראשונה תזכרו…

קורל: עבודה חזקה כן לגעת באיבר. כל מה שאתם נמנעים ממנו, כן לעשות. זה כאילו, זה בדיוק, כל ההימנעות… זה מה שצריך לדרבן אתכם ללעשות עוד יותר ועוד יותר. תעבדו שנה בשביל חיים מלאים שלמים. כזה. זה המסר הגדול שלי, כאילו, כזה. וכמובן, להקשיב לעצמכם.

אופיר: לא, זה נכון.

קורל: ולא לוותר.

אופיר: קודם כל להקשיב לגוף שלכם. כאילו, אני לפעמים אומר את האמת, בוא נגיד אכלתי כמה רופאים בקטע הזה, כי אני ידעתי מה קורה, והם לא… בסדר, אחי לומדת רפואה ולמדת עשית התמחות בנוירולוגיה ולמדת. אבל אני חי עם זה 40 שנה כאילו

קורל: זה שעשית שיעור של שעתיים בתואר שלך, לפני  שנה. בשבע שנות רפואה שלמדת, שרוב הסיכויים שאתה לא זוכר. בדיוק היה לך פיפי, קקי, אכלת סנדוויץ', לא היית מרוכז, היית עסוק בבחורה ההיא, אני לא יודעת מה היה לך

אופיר: אני מודה שאני קיבלתי הרבה יותר מידע על שתי המחלות שאני מתמודד איתן, וגם אתי ממתמודדים

קורל: מהמתמודדים. תודה רבה.

אופיר: זאת אומרת מהאנשים שמתמודדים ושיתפו אותה, ואני אני…. את אומרת על ה-CRPS, אז אני באיפשהו, על השארקו-מארי-ט׳ות, אני כאילו, בוא נגיד, הכי מוכר בארץ עם המחלה הזאת.

קורל: אתה מי שפונים אליו, במקרה ש..

אופיר: כן, הרבה פעמים אני מקבל, הילדה שלי ככה, אבחנו לה שארקו-מארי-ט׳ות

קורל: איזה קשה זה.

אופיר: קשוח, כי פתאום אני… שמעי אני לא… את יודעת, את היה לך… את הרגע הזה, אני בדיוק רואה את השאלה ואני מספר על ה… אני אומר, ספרי לי על האבחון, אבל כבר איפשהו סיפרת לי, כאילו, על הדרך לאבחון קצת, ואני לפעמים טיפה מקנא באנשים ש… כאילו, אבחנו אותם באמצע החיים. למה?

היה לכם את ההזדמנות להיות שם הנוכחים, כאילו…

קורל: כאילו רגילים.

אופיר: נוכחים… לא, עזבי את הרגילים. מדבר נוכחים ברגע שאומרים לכם שיש לכם מוגבלות.

קורל: אהההה

אופיר: מי שנולד עם זה אין לו את הרגע הזה

קורל: כן אתה לא יודע מתי גילית

אופיר: אני לא יודע מתי ההורים שלי זה… פתאום את שומעת עוד פעם הורים כאילו שגם… אני יודע שגם להורים שלי היה שוק מאוד גדול ש שגילו אצלי את המוגבלות

קורל: בטח….ברור

אופיר: גם ההורים חוטפים כפה כאילו רצינית

קורל: אני חושבת שההורים חוטפים כפה יותר רצינית

אופיר: בטח בגיל הזה

קורל: אמא שלי חטפה כפה יותר רצינית נראה לי ממני. וכאילו ועל פציעה אתה מבין? כאילו אז תחשוב מה זה שכאילו אתם מגיעים עם התינוק החמוד שלכם המתוקי שלכם ופתאום אומר לכם שמשהו לא בסדר כאילו בא לכם לצרוח

אופיר: את מדברת על נו… אז אני אגיד אני אספר לך בקצרה כן. אני גיליתי שיש לי שארקו-מארי-ט׳ות רק בגיל 35

קורל: די!

אופיר: אני בן 42 אני מספר בסטנדאפ שזה בגיל שנתיים ההורים שלי לקחו אותי לרופא ועשו לי את כל… לא אז עברתי מלא בדיקות עברתי מלא ביופסיות של שריר ועצם

קורל: וואו זה קשוח

אופיר: וכל פעם וכל פעם כאילו קיבלתי את אותה תוצאה כן? כאילו אני לא יודע לא הבנתי מה היה. את יודעת שהסתכלתי על התיק הרפואי שלי בגיל מבוגר ואני מסתכל

קורל: מה ציפיתם?

אופיר: 4-5 תוצאות חוזרות אותו דבר כאילו איפה… בשלישית למה לא נעצרתם?

קורל: למה המשכתם לקחת לי ביופסיות? למה הכאבתם לי?

אופיר: תראי זה לא זה אנשים לא מבינים כאילו… אתי נכנסה לאיזה ביופסיה בגרון והיא חשבה שהיא הולכת לאיזה בדיקת דם

קורל: ממש לא זה כואב

אופיר: ואמרתי לה תקשיבי טוב זה לא! ושהיא קמה היא אמרה לי וואו

קורל: איך אתה עושה את זה

אופיר: אמרתי לה כאילו נשמה לקחו לך חתיכה מהגוף שלך חתכו

קורל: חתיכה מבפנים. אפילו לא חתיכה. זה לא חתיכה זה חתכה חתכה

אופיר: חתכה כן

קורל: זה נכון זה כאילו אבל תשים לב שכאילו נגיד אני אני מקבלת את זה כאילו בהקשר שכאב אני מקבלת את זה בקטע של נניח סתם מישהו עכשיו נוקע את הרגל וואי תקשיבי נקעתי את הרגל ואשר חשבתי עלייך אני לא יודע איך את עושה את זה ואני כזה א' מחמיא לי שאתם חושבים עליי כשכואב לכם, מה אני אגיד לכם דבר שני, זה לא שאני קמה בבוקר ואומרת, היום אני אעשה את זה זה לא שיש לי ברירה, אני פשוט אני חיה, אני מתמודד אני ממצמצת, נושמת מתקיימת אין לי ברירה אלא, זה לא איך את עושה את זה, אבל כן כאילו אנשים ישר מנסים כאילו הם חושבים שמה שאתה עובר זה בקטנה, ואז פתאום שלהם הם עושים משהו כזה כאילו קטן קטן קטן ופתאום כזה, בואנה

אופיר: כל הכבוד

קורל: כזה

אופיר: את מדברת הרבה בסרטונים שלך על גזלייטינג רפואי וכאילו מה המסר שלך למישהו אחר שהוא מתמודד עם הגזלייטינג הזה?

קורל: טוב, זה בא בשני מסרים אוקיי. קודם כל, רופאים יקרים שלנו אני פונה ללב שלכם באמת כזה אוקיי די לחשוב שאתם יודעים יותר טוב ואיתנו, מה אנחנו מרגישים תודה רבה, שלום וביי על

החתום, כל מדינת ישראל

אופיר: כל מטופל במדינת ישראל

קורל: כל מטופל שכואב לו במדינת ישראל. לא להגיד לי שזה הכל בראש שלי, לא להסתכל עליי כאילו אני איזו הזויה כי זה יותר מדי דברים ויותר מדי תלונות אלא פשוט לבדוק כי זה ככה. כאילו אני, המסרים שלי אני כאילו כל הזמן נורא רוצה להגיע גם לרופאים, כי לרופאים, מטפלים, פיזיותרפיסטים, כל הדברים

האלה.

אופיר: בעצם מה שאת מעבירה ביקורת זה על המודל הרפואי.

קורל: אני מעבירה ביקורת על המודל הרפואי, אני יכולה להגיד לך שלאחרונה אפילו השתתפתי בשיעור, עליתי לשיעור עם אוניברסיטת תל אביב, וממש הסברתי להם לרופאים והמטפלים לעתיד שלנו, איך להתנהג עם  CRPSים. כאילו, מה זה CRPS? מה אנחנו מרגישים לא מה למדתם, לא מה למדתם בטקסט בוק, אלא מה אנחנו מרגישים, ואיך אנחנו אנחנו, איך אני וכל החבריי רוצים שתתייחסו אלינו כשאנחנו מתיישבים אצלכם וזה אומר, לכבד אותנו. לכבד אותנו, להקשיב שאם אנחנו אומרים שמשהו מפריע לנו, אז משהו מפריע לנו. כאילו כזה. ולאנשים שמתמודדים, אם משהו מפריע לכם אז משהו פאקינג מפריע לכם. לא להגיד אה, סבתא שלי אמרה שזה כלום, אז זה כלום. או הלכתי לרופא והוא הסתכל עליי כאילו זה כלום אמר לי יאללה תפדפי את זה ודפדפי לא. אם יש לכם משהו שמפריע לכם באופן שיטתי לא לתת לאף אחד מהסביבה להגיד עזבי אותך, כי יעזבי אותך, מתפתח לכדור שלג. הגוף שלנו לא כן, יש, הגוף שלנו הוא מכונה מופלאה שיודעת לרפא תשובה במהלך.

אופיר: הוא גם הוא גם גוף שיכול להתקלקל ותאמינו לי, אתם לא רוצים להיות שם

קורל: בדיוק, אתם לא רוצים להיות שם שהוא מתקלקל וגם הזחיחות הזאת של אנשים כאילו ש… הנה עוד מסר שלישי האנשים שלא מתמודדים העייפות שלנו זה לא העייפות שלכם. הכאבים שלנו זה לא הכאבים שלכם הזמן שלנו זה לא…

אופיר: בדיוק ולפעמים אני מנסה להסביר לאתי שבגלל שאני לוקח לי דברים לעשות אז קחי בחשבון ש… אני מחשב את הזמן אחרת

קורל: תודה רבה אני יודעת שאם יש לי היום משהו, אני צריכה יום יומיים, שלושה כאילו, הפרש בין היום הבא שאני אעשה בו משהו זה… אנשים לא מבינים את זה שאני צריכה… אני צריכה יומיים שלושה מנוחה בין יום ליום. כאילו אני צריכה שיהיה יום ראשון, שלושה ימים שאין להם שם, ואז יום שני

אופיר: שלושה ימים

קורל: כן, nameless days כאלה ואז יום שני. ואז יהיה לי שבוע מתפקד אתה מבין? אבל אנשים לא מבינים את זה. אבל העייפות שלי זה לא העייפות שלכם. הכאבים שלי זה לא הכאבים שלכם. והרמת הספק שלי אמנם אני מספיקה ואני עושה את הדברים שלי אבל היא לא אותו דבר כמו שלכם. אמא שלי עכשיויכולה ללכת לעשות נגיד… כלים אוקיי? היא תעשה את הכלים צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק תוך עשר דקות המטבח יהיה מסודר, אני בעשר דקות האלה עוד לא פתחתי את ה…

אופיר: את הברז

קורל: את הברז עוד לא פתחתי

אופיר: כי המים לא חמים גם.

קורל: בדיוק…בדיוק.

אופיר: עד שגם יוצאים מים חמים, כאילו אני אומר לאשתי מים קפואים אין שום סיכוי בחורף שאני מצליח להכניס את הידיים

קורל: גם בקיץ לא

אופיר: בחורף הקור של המים הוא פשוט יוצר תחושה נוראית בידיים לא ברמה של בן אדם בריא. סורי העצבים שלי לא…

קורל: כן יש לך בעיה בויסות.

אופיר: אני חוזר רגע משהו לרופאים שמה

קורל: כן.

אופיר: לזה למה התחברתי אני זוכר פעם אחת לא קשור למחלה שלי היה לי…היה לי איזה משהו באוזן שהייתי צריך תפרים והיה צריך אחרי איזה כמה ימים להוריד את התפרים. את התפרים עשתה לי איזה רופאה בכירה. מה זה נחמדה באמת תותחית

קורל: ולהוריד את התפרים?

אופיר: ואז להוריד את התפרים הגעתי לאיזה מתמחה ואני אומר לו תקשיב אני מבקש ממך תשים לי הרדמה מקומית אני צריך כאילו. הוא אומר לי תשמע לא צריך זה רק לגזור זה רק זה וזה. תקשיב זה לא יכאב. באיזה שהוא שלב אמרתי לו תעצור אני עם סחרחורת. הסברתי לו…ניסיתי להסביר לו אני לא אני

עברתי תפרים חמוד, תפרו לי חצי רגל כאילו זה לא קשור, זה משהו שמתעורר בטראומה כאילו שאתה עכשיו נוגע לי בתפרים

קורל: אתה רוצה אלחוש!

אופיר: ואז הגיעה הרופאה הבכירה הזאת שעשתה לי את התפרים ואומרת לו תגיד למה אתה לא מקשיב לו? למה לא הקשבת לו? למה לא הקשבת למטופל? ואמרתי לו תקשיב אני אתן לך את הטיפ. באותו רגע אני אומר לו אני אתן לך את הטיפ הכי טוב שתקבל אי פעם ממטופל איך להיות הרופא הכי טוב בעולם

קורל: קודם כל תקשיב

אופיר: קודם כל תקשיב למטופל. מטופל אומר לך תקשיב זה לא נעים לי זה זה. אתה לא יודע מה ההיסטוריה שלי עם עכשיו תפרים. אתה לא יודע מה אני עברתי. אני היו לי בגיל שש, מישהו הרופא משך לי את התפרים כאילו… פלאק

קורל: בדרך כלל זה גברים

אופיר: ובאמת אמרתי לו תקשיב למטופל זה יהיה הטיפ והיא אומרת לו מהצד הבכירה תקשיב לו הוא צודק

קורל: נכון, יותר מזה אני יכולה להגיד לך שמפתיע אותי שדווקא לך עשו ככה כי זה יותר דברים שאני שומעת מנשים גם בזה, גם בגזלייטינג דרך אגב שתהיה בעניין יש הבדל בין גברים לנשים כי אישה דרמטית, היסטרית לא נורמלית,משוגעת

אופיר: כן אני יכול להבין אבל אני עוד פעם,

קורל: זה מפתיע אותי

אופיר: אני חוויתי גם את המערכת קצת לפנייך אז אני יודע כמה בגדול המערכת. אני אגיד קצת גם לטובתה קצת השננתה היא כן התפתחה קצת זאת אומרת אני יכול להגיד לך שאם אני הייתי יושב בחדר עם ההורים שלי בזמן שהייתי ילד בין – לא יודע מה, – אני עצם דומם בחדר הזה אין לי שום

אימרה. היום זה לא קורה ככה היום יש לי עניינים רגשיים טיפול רגשי גם. אצלי בתקופה שלי איזה טיפול רגשי? פסיכולוג, מי שמע על זה? יועצת? שאני אלך? עזבי את הבושה ללכת לפסיכולוג היום זה פחות בושה ועדיין יש אנשים שלא רוצים להגיד שהם הולכים

קורל: איך אני גאה בטיפול הפסיכולוגי שלי זה הטיפול שהכי התמדתי בו בחיים שלי… אני גאה בו

אופיר: אז כאילו את יודעת אז כן זה… ואם את תראי את המכתבים הרפואיים מהתקופה שלי בתור ילד זה אפילו לא קוראים לי אופיר שמה… הנדון

קורל: אהה מקסים

אופיר: הנדון שם זה… הנדון.. יש כותרת כאילו כמו במכתבים רשמיים זוכרת? הנדון אופיר דהן תעודת זה.. הילד הילד חמוד ומקסים זהו כאילו. ואחרי זה לא יכול לעלות מדרגות, לא יכול זה… כל מיני עניינים. והשפה הרפואית השתנתה לפחות בקטע הזה

קורל: השפה הרפואית באמת קצת השתנתה זה נכון

אופיר: וזה עבודה של נכים דרך אגב זה המודל האפרמטיבי שאת כאילו מדברת עליו

קורל: זה מצחיק שזה עבודה של נכים שקוראים לעצמם כרגע כבר לא נכים… אהה בעלי מוגבלויות. כזה יש בזמן האחרון מלא מתקנים כזה אתה אומרת נכים

אופיר: כן נו בסדר עם כל ה…

­

קורל: ואני כזה לא דווקא אין לי בעיה עם המילה אתה יודע? כאילו רציתי דווקא

לדבר על זה

אופיר: נכון כי הבעיה…אין בעיה עם המילה יש בעיה עם הסטיגמה שאתם מייצרים על המילה

קורל: יש לי בעיה עם ה- ״יא נכה!״עם זה יש לי בעיה אבל בעיקרון כמו שאני גבוהה ומטר שבעים וחמש, כמו שיש לי עינים חומות. אני גם נכה כאילו כאילו

אופיר: כן בסוף אני אומר עוד פעם זה עניין של פוליטיקלי קורקט. אני אגיד וזה.. אני לפעמים יוצא לי אנשים עם מוגבלות, זה כי אולי אני לא רוצה לפגוע אבל עליי זה נכה

קורל: זהו גם אני כאילו עליי אני אומרת על עצמי נכה כי אנשים מנסים, הנה אתה שאלת אותי אם היו לי תגובות רעות באינסטגרם בטיק טוק וזה. וואלה היו לי תגובות של לא נפצעת במלחמה. נשבעת! לא נפצעת במלחמה ולכן את לא נכת צה״ל. ואת עוקצת ואת צריכה ללכת לביטוח לאומי ואת בכלל לכי תעבדי, כי אם את יכולה לצלם סרטון בטיק טוק, אז את יכולה גם ללכת לעבוד

אופיר: וואו

קורל: כאלה

אופיר: באמת זה אף פעם לא…

קורל: קיבלתי פעם כזה, כזאת תגובה פעם (מסמנת עם הידיים) כזאת קיבלתי ממישהי, ממישהי, של ״את יושבת על התחת ומעשנת קנאביס ומתמרמרת כל היום ולא מבינה מה את עושה עם החיים״ אני כזה, מה אכפת לך? מה אכפת לך? כאילו מה

אופיר: כאילו, תמשיכי

קורל: אנשים, בדיוק אנשים לא מבינים את ההתמודדות ולכן כאילו הם מסתכלים כל אחד מסתכל עליהם איפה שכואב לו, איפה שמציק לו, או שמה שמעניין אותו וכאילו ברגע שנגיד מסתכלים אז נגיד, סתם, בחורה שמתמודדת לא יודעת מה, עם משקל היא תסתכל יותר על איך זאת היא נראית עם הבגדים,

אתה מבין? אז כאילו אז יש כאלה שהסתכלו כאילו, יש המון נכות נכים שמסתכלים מה זה, ״איך היא עושה את זה ככה? מה זה?״ כאילו אני יכולה לקבל כזה, ״את אומרת שיש לך CRPS אבל את שמה נעל״ אני יש לי CRPS ואני כל יום בוחרת לשים את הנעל, אתה לא תבוא ותפתח עליי עכשיו בגלל שאני שמה נעל. כאילו איפה הכפיים והמשאית שלי עם הצל״שים והמדליות? היא בדרך נכון? כאילו כזה, אז זה קשה, אבל מצד שני אני

אופיר: את עונה לאנשים האלה?

קורל: אני עונה והרבה פעמים כאילו בהתחלה נורא נפגעתי. בהתחלה הייתי יושבת ובוכה וכאילו ואני סיימתי עם הרשת שילכו קיבינימט כולם, כזה מה עשיתי רע?

אופיר: אני זוכר שלא הייתי מקבל לייקים על איזה פאנץ׳ או משהו כזה והייתיֿ אומר די חלאס

קורל: יואו אז תחשוב שזה לא, זה לא שאתה לא מקבל את הלייק, אתה מקבל פתאום כאילו..

אופיר: זה עוד יותר גרוע

קורל: זה כאילו מתפרק לך,

אופיר: עוד פעם אתה… כי אני עוד פעם אני אומר… תשמעי אולי היה רק על איזה עניינים מסוימים שכתבתי על זוגיות ולמה זה, אז כאילו קיבלתי את יודעת ״אבל כאילו אתה צריך אולי להבין את הצד השני״

קורל: לא אבל אל תשכח, אל תשכח שאני, אני ממש משתפת כאילו נגיד ״שומעים הלכתי ככה והיה, בוא אני ספר לכם סיפור, היה כך וכך וכך וכך ואז אני שואלת תגידו אז זה אני דפוקה או שזה העולם דפוק?״ ואז כאילו יש אנשים ש… אה את הדפוקה כן, אה את הדפוקה, את היית צריכה לעשות ככה את היית צריכה זה, כאילו מנסים חנך אותי ולהגיד לי כמה שאני לא בסדר או שאני כאילו מרגישה שאני אינטייטלד יש הרבה כאילו אנשים

אופיר: אני מרגיש שבכלל האנשים בארץ כאילו.. עוד לא הבינו את המהפכה שקורית בעולם בתחום של הנכים כאילו בקטע

קורל: הם לא הבינו

אופיר: כאילו עוד לא הגיעו לסיטואציה הזאת של ההבנה שיש איזה תנועה כרגע של זה לא קהילה להט״בית כי אנחנו בכל מקום יש אנשים עם מוגבלות

קורל: לא רק זה. זה גם כאילו את יודע קהילה להט״בית אתה צריך כאילו שיהיה לך …. אתה, אתה צריך להיוולד גיי, אתה צריך להיות… פה? אתה יכול ללכת ברחוב עוד שתי דקות הופ נכה, 1 2 3 הופ, 1 2 3    מישהו נהיה נכה. עוד אחת

אופיר: את חושבת שזה בגלל שהאנשים אולי הנכים מציבים איזה שהיא מראה בפרצוף וזה איזושהי תזכורת לשבריריות של הגוף האדם?

קורל: אהה אני חושבת שאלף כן דבר ראשון זה גורם לאנשים כזה… תראה הדבר ראשון שאמרו לי שהתחילו לעשות עלי נגיד כתבות וכאלה. אז התחלנו לדבר על זה שהיא מדברת נושא לא סקסי. זה נכון אני מדברת נושא לא סקסי. זה לא סקסי פציעה, זה לא סקסי שיקום, מה זה זה טיפול הידרותרפיה לא

סקסי. אבל יש קונצנזוס על זה שעמוד שלם לטוורקינג זה בסדר, אבל עמוד שלם להתמודדות עם כאב זה לא בסדר. כאילו יצא לי כבר שאנשים הגיבו לי כל התוכן שלך, עכשיו זה עמוד מודעות כן? כאילו אני פה בשביל המודעות אני לא בשביל לייקים או תראו אותי אני כזאת יפה. לא. וכאילו ואנשים אומרים לי כל התוכן שלך זה על כאבים הבנו שכואב לך תתקדמי הלאה

אופיר: אני אין לי מה להגיד אפילו… את האמת שאני מכיר את זה כי לפעמים כותבים לי ״מה אין לך פאנצ'ים רגילים? מה אין לך זה?״

קורל: קרה לך אבל פעם שראית עמוד של מישהי שהיא מאפרת וכתבת לה ״יא יותר מדי איפור יש לך בעמוד״

אופיר: גם כתוב את יודעת בסדר אני אומר אני תמיד אומר אני עשיתי מופע, כתבתי סטנדאפ על החיים שלי לא החיים שלי מה לעשות ואנשים זה גם לא קולטים לפעמים שבכל מקום המוגבלות נכנסת לשם

קורל: המוגבלות באה איתך לכל מקום הם מתבלבלים. המוגבלות זה לא. זה כמו שהרבה פעמים אני אומרת טוב אני אבוא נניח הם מזמינים אותי למשהו ואני אומרת אני אבוא ואז אומרים לי ״מה עם הרגל את תצליחי לבוא?״ לא אני אשאיר אותה בבית ואני אבוא. כאילו ברור שאני אבוא עם הרגל אני אמצאת

דרך להתמודד וזה בעצם שאני אומרת לחיות חיים אייקונים אני לא מדברת עכשיו על סירות, יאכטות.

אופיר: לא כי זה מה שזה נשמע

קורל: זה נשמע אבל לא

אופיר: אני הולכת ליאכטות

קורל: לא, עשירים מבחינתי זה אנשים שהם הולכים לבד, אוכלים לבד, עצמאים, יכולים לרוץ ולקפוץ. זה אנשים מבחינתי שחיים חיים אייקונים, לא כסף ולא שופוני ולא זה לעשות את הדברים

אופיר: לא יאכטות וזה?

קורל: לא, אייקונים מבחינתי, זה לדעת שהיום אני צריכה לעשות שלושה דברים ולעשות אותם. ותוך שכדי שעשיתי אותם לדעת שלא גמרתי את עצמי. ולדעת שהגוף שלי אפשר לי גם לאכול משהו ולנוח. ושלא התחשק לי רק לצרוח מכאב כל היום. להתמודד עם משהו שחשבתי שאני לא אצליח לעשות, או אפילו הדבר הכי פשוט לקבוע משהו ולקיים אותו, זה כאילו זה הדברים הקטנים

אופיר: אנשים לא מבינים כאילו

קורל: זה שאנחנו יושבים פה עכשיו

אופיר: אני אגיד משהו את האמיתי? ואני אומר שקבעתי איתך, אמרתי רק שיהיה לה יום טוב באותו יום. כי אני מכיר אותך, ואני יודע שנגיד היית אמורה להשתתף איתי באיזה סדנה ואמרתי לך קורל סוף סוף ניפגש.

קורל: ובסוף לא באתי

אופיר: ואמרתי בטח מכאבים או משהו כזה

קורל: בדיוק

אופיר: כי אני מכיר את הסיטואציה מאשתי וממני לפעמים. וממני לפעמים שאני גם…את יודעת משהו שאמרת זה יפה כי הגעת לאיזשהו… איזושהי… דרך חיים, אני צריך את השלוש הארבע דברים האלה לעשות ביום, אני אעשה ופתאום כשאתה כותב את המשימות האלה ואתה עושה, אתה גם מרגיש

מסופק

קורל: יש לך ניצחון קטן

אופיר: אתה הצלחת את ה… הניצחון

קורל: בדיוק זה מה ששומר עליך ביום יום. התחושת הישג הקטנה הזאת של הדברים הקטנים, ברגע שאתה יודע שעשית את מה שהיית צריך הכי דחוף. יכול להיות שאתה צריך לעשות  דברים אבל ברגע שאתה יודע שאת הדברים של היום עשית, וואלה שאתה נח, שאתה שם את הראש ככה אחורה

אופיר: אתה מעשן את הפייסל

קורל: כן טיפה יותר טוב לך אתה כאילו מצליח לתת את הפייסל לעבוד כאילו

ברמה הזאת

אופיר: את צודקת כי זה משחרר. את יודעת אנחנו עכשיו התחלנו את הפודקאסט וזה. והיה הרבה ימים כזה וכל

קורל: לחץ

אופיר: וצריך לעשות את זה וצריך לעשות את זה ופתאום הכל, הכל נבנה בחודש האחרון והנה אנחנו יושבים פה בפרק הראשון

קורל: ואיזה תחושת הישג?

אופיר: ואני כזה ווווווהווווו

קורל: בדיוק זה תחושת הישג

אופיר: אליפות כאילו

קורל: אבל דרך אגב חייבת להחמיא לך על זה שרוב הסיכויים שהיום עם הרגל שלי באמת לא הייתי יכולה לצאת למקום, רוב הסיכויים שלא הייתי יוצאת כאילו בבוקר, אבל זה שבאת אליי וידעת לקרוא את המצב ושאמרת אני מגיע אלייך לצלם, לי הצלחת לעשות את זה יותר קל כי כל הבעיה שלי נגיד היום זה לשים את הנעל.

אופיר: אני אדבר על זה גם ככה. אני אדבר באמת בקטע הזה פתוח, אני חיפשתי אולפנים נגישים גם

קורל: ו?

אופיר: ולמצוא אולפנים נגישים זה לא קל

קורל: גם קשה

אופיר: של פודקאסט כאילו. עזבי את הלשלם, לשלם זה סכום אחר,

קורל: כן, כן עזוב רגע את ה..

אופיר: אבל שאלה ראשונה שאני פותח את… את השיחה עם הבעל אולפן ״תגיד הבניין נגיש? יש שירותים נגישים?״ דרך אגב ה… המוקש הכי גדול היה בדרך כלל שירותים. לא יודע מה אתם כאילו… באיזה בניינים אתם נמצאים? כולכם בשנות ה-40? מה? שירותים! אני כמעט כל בניין היום שאני הולך אליו יש שירותי נכים.

קורל: זה כמו ה..

אופיר: עכשיו אני לא צריך את זה אבל מה לעשות שהאורחים

קורל: אתה מביא גם אנשים עם מוגבלות

אופיר: שאני מארח אנשים… אז אמרתי אני אתארח אצל הנכים בבית כי להם בבית הכי נוח

קורל: האמת? אני חושבת שזה הכי טוב

אופיר: אני חושב כי אני אמרתי אם אני אגיד למישהו עכשיו תבוא לאיזה אולפן, והוא לא נגיש, ומה אני אגיע ויבקש עזרה? ונו.. אנשים לא מבינים לפעמים את ההתמודדות הקטנה הזו

קורל: הלבקש עזרה זה מעצבן נורא, אני נגיד יש לי קלנועית אני נורא, אני כאילו הרבה פעמים אני לא משתמשת בה למרות שאני נורא נורא צריכה אותה

אופיר: אז תביא אותה

קורל: לא בא לי, כי לא, כי לא בא לי

אופיר: אני מחפש את הקלנועית הזאת

קורל: לא בא לי שמישהו יצטרך להרים לי אותה, היא נורא כבדה, היא נורא כבדה

אופיר: כן?

קורל: וכל פעם אני צריכה לבקש. זה קלנועית שמתקפלת ל-25 קילו

אופיר: ווואו

קורל: וואלה כן, וזה צריך גבר

אופיר: וואו לא, 25 קילו, איפה? אני לא בטוח אם אתי מצליחה להרים זה לא לאוטו

קורל: אתה מבין אמא שלי נגיד אחרי ניתוח ביד, היא לא יכולה להרים את זה

אופיר: לא, אין סיכוי, 25 קילו אני לא בטוח שעמית הצלם שלנו מסתדר עם זה

קורל: כן אתה מסתדר עם זה, בוודאות. הוא מסתדר עם זה בוודאות

אופיר: הוא מסתדר, אני צוחק אבל זה עדיין כבד. גם לגבר בריא זה כבד

קורל: אז תחשוב עכשיו אני רוצה ללכת לקניון או משהו, ואנחנו כולה שתי בנות כאילו ואמא שלי לא יכולה להרים את זה. אני אשכרה כאילו אנחנו מחנות ואני כזה מחכה עד שאני אראה איזה מישהו חסון ואני כזה ״סליחה תוכל לעזור לי?״

אופיר: אולי ככה תמצאי הבן זוג

קורל: אולי. הרבה פעמים אמא שלי כאילו פשוט נגיד לא עוברים גברים ואז זה כזה כוח נשי, אישה עם אישה יאללה בואי נרים את זה, יאללה תודה רבה שלום. אבל זה הלבקש עזרה, זה לא נעים. כאילו הרבה פעמים או שלפעמים יש דברים שבאמת לא נגישים, נגיד תל אביב או משהו כזה, לא סובלת להוציא את הקלנועית בתל אביב, יודעת שאיכשהו אני אתיישב על הקלנועית ואז פתאום יהיה יחסמו לי את הנגישות. הנה לפני שבועיים אני חייבת שותף אותך, אתה, אתה הכי תבין את זה. לפני שבועיים אני הולכת עם אמא שלי אחרי טיפול, הייתי אחרי טיפול כולי גמורה. והלכנו להביא שטיח, להביא את השטיח שלי. והלכתי עם אמא שלי, ובאיזשהו שלב כבר לא יכלתי לעמוד אמרתי ״אמא אני חוזרת לאוטו״ וחנינו באמת בחניית נכה לא היה חניית אחרת. וחנינו ליד החניית נכה אמרתי טוב מקסימום אני אחזור עם הקלנועית עבר מישהו אמרתי לו ״בוא תוציא לי אותה״ מישהי באה עם תו נכה, באה נעמדה על הנגיש הזה, על הכניסה הנגישה לחניה כיסאות גלגלים, קלנועיות, עגלות וכל הזה

אופיר: והיא ועם תו נכה

קורל: עם תו נכה. וכאילו אני יושבת ואני מעשנת אני עם הפייסל ואני מסתכלת מה היא עושה והיא יוצאת מהאוטו ואני מסתכלת ואומרת לה את מודעת לזה שאת על הכניסה הנגישה נכון? והיא עושה לי כזה ״אני עם תו נכה״ אני עושה לה כזה אני מבינה שאת עם תו נכה

אופיר: כל בן אדם שישי בארץ כבר היום, כל רכב שישי בארץ חבר'ה עם תו נכה אז אתם לא עושים עלינו פוזה

קורל: בדיוק זה לא מרשים אותי התו נכה שלך

אופיר: זה לא מרשים שאתה גם

קורל: והיא כאילו יוצאת, והיא עדיין יוצאת מהאוטו ואני אומרת לה תקשיבי אני רוצה ,אני רוצה, אני רוצה להגיע, אני רוצה גם. אני רוצה להיות כמו האנשים בחנות של השטיחים והיא כזה ״זה ייקח לי רק – דקות״ אני כזה עכשיו היא הייתה גם על עקבים כאלה ואני עושה לה כזה בחייאת רבק באמת? עושה לי

״זה מה יש״ בשניה שפתחתי את המצלמה כי אמרתי לה כאילו תקשיבי זה שאת נכה הכל טוב ויפה אבל את לא יכולה לעמוד פה. כמו שאת לא יכולה לעמוד בתחנת אוטובוס

אופיר: מה קשור שאת נכה? זה לא קשור מה את חוסמת לנכים. זה כמו שאני אעמיד את האוטו על מדרכה יחסום את כל המדרכה

קורל: זה ממש זה

אופיר: וזה קורה

קורל: וזה קורה ואז אתה לא יכול לעבור

אופיר: ואז אנשים נו.. אז מה אני אחסום? אני יודע כמה נכים או אנשים צריכים את המעבר הזה. אז אני אחסום? זה מדהים אותי תמיד שזה מגיע מנכים

קורל: קח טיפ, קח את הטיפ הכי טוב שזה פתח מצלמה, ברגע שפותחים מצלמה פתאום כולם נהיים טאטלה. זה מה שלמדתי

אופיר: אני אומר את האמת שאני אתי אין לי בעיה. אבל שאני לבד ואני אומר במדינת ישראל של 2025 אני מפחד לפתוח על אנשים מצלמה לבד

קורל: אני כבר לא

אופיר: את אולי בחורה אז אולי לא

קורל: אני פותחת מצלמות ככה

אופיר: אבל אני אגיד אני לא יודע על מי אני אפול

קורל: אני כבר אין לי אני כבר אין לי פחד האמת

אופיר: אני אומר את האמת, אני, יש לי, כן, יש לי פחד יש לי גם לפעמים פה שאני יכול להוציא,

קורל: יש לי פה ג׳ורה

אופיר: זה גם אני, ואני מפחד כאילו, כי, שוב, אולי לאישה לא יודע מה, מישהו יחטוף איזה סיבוב.

קורל: תגיד לי איך אתה היית מגיב? בוא ניתן לך אנקדוטה מצחיקה.

אופיר: כן.

קורל: אני יושבת בקופת חולים, מחכה לרופא שלי, איתי יושבים, עוד איזה אחד, וואלה, רגליים שלו אכולות, אתה רואה אותו כאילו, מת עוד שנייה, גוסס לי, אני רואה אותו הולך ונובל. עוד אחת יושבת, אתה רואה אותה רועדת, ככה לא יכולה על זה, כולנו באמת כאילו, מקרים, יושבים מקרים, מחכים לרופא, שקט כולנו בשקט מחכים לרופא. פתאום מגיע מישהו, צעיר.

אופיר: תוכנית לאסיר המשתקם

קורל: תקשיב אתה נחנק עכשיו. הוא, אנחנו כולם, ועכשיו גם יש איחור, כי אתה יודע, רופא, מתי לא היה איחור? זה כמו יש דיליי בטיסה, יש דיליי ברופא, תמיד.

אופיר: תמיד.

קורל: תמיד… ונכנס מישהו, ״שיט מה איחרתי בשעה?״ אנחנו מסתכלים עליו כזה, אוקיי בעיה שלך. ״לא, לא, אני רק אגיד לרופא שאני פה, והוא יראה אותיוהוא יקבל אותי.״ עכשיו אנחנו כזה, תעשה מה שאתה רוצה, כאילו. ואז הוא בא מתיישב לידי, עכשיו, אני אומרת, אני תמיד מצלמת דברים, אבל הטלפון שליב היה בתיקון, ואני כאילו מרגישה עירומה באותו רגע והוא כזה ״אז מה מי נכנס עכשיו?״ ואני כזה, אני אמורה להיכנס. ואז הוא עושה לי, ״תראי, אני אכנס לפניך, כי אני רואה פה מי יושב, ואתם נראים לי מקרים קשים, אני בריא. אני בריא, אז כדי שאני פשוט אכנס עכשיו, ואני אתקתק את זה״ נשבעת לך, תקשיב,

אופיר: לא נכון

קורל: תקשיב אני התחלתי לצחוק. אבל זה כל כך משעשע גם אם אתה כשאתה מסתכל על זה אחורה, אתה אומר, כמה האדם הממוצע, שקוע בתוך התחת של עצמו. אני בריא, אני צריך את הרופא לפני.

אופיר: לא, אחי הפוך.

קורל: הפוך גוטה, הפוך

אופיר: הפוך, הפוך לא הבנתי כאילו, איפה ההיגיון? מהתחת? אתה בריא אחי,

זוז מפה

קורל: גם איחרת בשעה.

אופיר: כן, לא, בוא נגיד ככה אתה תגיע למיון, אתה בריא, ויגיע איזה בן אדם שבור. לא, אתה בריא, יטפלו בך קודם. לא הבנת מה עושים בבית חולים.

קורל: אל תחפשי…כן אל תחפשי פה היגיון

אופיר: שאלה, אם היית יכולה לשבור סטיגמה אחת ולנפץ אותה לגמרי, על חולים בכאב כרוני?

קורל: א', אנחנו לא עצלנים, ולא סטלנים. סבבה? כזה.

אופיר: זה כאילו? זה מה שמטריף אותך? הסטיגמה הזו

קורל: כן לא עצלנים, כן, כי הרבה אנשים יכולים לראות אותי נגיד עם הקנאביס, בין אם זה עם המשאף, ובין אם זה עם עישון, והם יכולים להגיד לי, לא יושב עלייך. גם לא יושב עליי הכאב החזק ביותר שידע האדם, לא יושב עליי, נכון? כאילו, מה זה לא יושב עליך?

אופיר: מה זה לא יושב עליך? כי מה, כי רואים אותך מעשנת?

קורל: כן, לא יושב עליך

אופיר: כאילו לא יפה לבחורה לעשן?

קורל: כן, וגם כאילו, זה ״סמים״.

אופיר: באמת אני אגיד משהו אני…,

קורל: כאילו פרקוסט זה לא סמים

אופיר: כן, כן אני לא, כאילו, בואי, התרופות שאישתי מקבלת הייתי, בוא נגיד את האמת, זה זה…

קורל: נתנו לי פעם קטדולון

אופיר: זה להדביק מישהו לתוך המיטה,

קורל: כן נתנו לי קטמין. יותר מקטמין. נתנו לי קטמין, הייתי עם כדורים של קטמין

אופיר: גם אתי קיבלה קטמין, קיבלה גם את המדבקות של הפנטניל, שזה גם…

קורל: כן, זה הסיוטים שלי,

אופיר: נתנו לה הכל, זה סיוט, זה כאילו, והיא לא… באמת באמת היא אומרת לי, מתוך מקום של, כאילו… ״אני לא רוצה את החומרים האלה״… זה לא…

קורל: בדיוק אני נגיד לא נוגעת אני מעדיפה לא לגעת באופיאטים ובמורפיומים ובכאלה כי באמת עושה לי לא טוב אני באמת מעדיפה את הצמח הטבעי באמת מעדיפה את מה ש-GOD הביא, כזה. ואנשים לא מבינים את זה, אנשים לא מבינים שאני לא מחזיקה את הג'וינט בשביל הכיף או בשבילה להיראות מגניבה. כי להיראות מגניבה אפשר להיראות במלא מלא מלא צורות

אופיר: לא זה לא כאלה

קורל: אני פשוט רוצה את ההקלה

אופיר: שוב זה גם הקלה וגם אני חושב שכן את מביאה איזושהי מודעות לאנשים עם כאב כרוני שיכול להיות שקנאביס כי את יודעת

קורל: קנאביס עוזר

אופיר: גם סיפרת לי שגם את היית קצת בהתחלה עם העניין

קורל: לא רציתי

אופיר: העניין שלה זה חשוב להגיד ל…. היא לא רצתה לעשן

קורל: אני וקנאביס לא היינו חברים אני אף פעם לא עישנתי אפילו לא סיגריה לפני הג'וינט הראשון שלי וממש ממש הייתי אנטי ברמות היסטריות אבל ברגע שמרגישים את ההשפעה ורואים שזה לא בא עם התופעות לוואי המגעילות של התרופות שבאמת כאילו מורפיום עושה הזיות והקאות וגועל נפש

אופיר: מי שלא היה שם… זה כיף כאילו יש גם חלקים כיפים בחומרים האלה

קורל: אף פעם לא היה לי כיף עם מורפיום כאילו הזיות ברמה שאני שוכבת ואני מרגישה כאילו כמו בהארי פוטר שבאים אליי סוורסים

אופיר: טוב אולי כי הייתי אחרי ניתוח

קורל: יכול להיות

אופיר: אז אני זוכר את זה כי כאילו הייתי על איזה ענן וזה עזר לי מאוד אבל מהר מאוד הורדתי את זה כי הורידו לי את זה

קורל: לא אני ממש הורדתי כאילו רשמו לי ואמרו לי תמשיכי ואני כאילו אמרתי די מספיק אני רוצה להיות הורידו לי כיס מרה בגלל כל הכדורים

אופיר: וואלה?

קורל: אז שתהיה בעניין אז כאילו כדורים ואני לא ואז כאילו עברתי לקנאביס פתאום כולם התחילו לשפוט אותי כי עד הקנאביס אה אוקיי סבבה אני לוקחת כדורים

אופיר: זהו, זה בסדר שאת לוקחת כדורים אבל וואו אם תעשני

קורל: במיטה. זה בסדר שהיא במיטה

אופיר: כן

קורל: ובסדר שהיא במיטה

אופיר: ומושבתת דרך אגב. בוא נגיד שאני

קורל: לא יכולה לזוז

אופיר: אני גם מעשן תמיד ואני אומר דבר כזה אני הגעתי לעישונים בגיל מאוחר יחסית וגיליתי את הקנאביס בגיל מאוחר ואני חושב שיש לזה גם השפעה על העניין הזה כי ככל שעושים את זה טיפה בגיל שהמוח כבר מפותח

קורל: זה אחרת

אופיר: אתה לא אוכל את כל ההשפעות של הבני נוער

קורל: לא מתדלפן נקרא לזה

אופיר: כן מה שנקרא…והיום כאילו אני עושה הכל עם הקנאביס

קורל: זה לא רק שאתה עושה הכל הקנאביס

אופיר: הכל! לא רק עושה…

קורל: זה מאפשר לךֿ

אופיר: זה גם נותן לי את האופציה לעשות את זה

קורל: תודה רבה. זה הקטע, זה מה שעוזר לך להביא את עצמך לעשות. אני בין כל פעולה לפעולה אני צריכה פייסל מה אני אעשה? בין כל פעולה לפעולה אם עכשיו אני צריכה להחליף בגדים אם אני צריכה להתקלח ואחר כך להסתרק אני אעשן, אתקלח, אעשן, אסתרק כזה

אופיר: אני רוצה רגע לחזור נפצעת בעצם בצבא נכון?

קורל: כן

אופיר: אם היית יכולה עכשיו לחזור לגיל שמונה עשרה ולתת לעצמך עצה אחת?

קורל: אל תתגייסי! לא סתם, סתם זה תקשיבי לעצמך. אל תתני לאף אחד לערער את תפיסת המציאות שלך. תפיסת המציאות שלך היא בסדר גמור. את יודעת מה את מרגישה. תתעקשי זהו תתעקשי. קורל תהיי עקשנית יותר קורל דברי יותר, אל תהיי בובה. כאילו את תהיי בובה שכל פעם שלוחצים עליה פה

היא עובדת. כאילו אם יש לך משהו שצריך עכשיו להגיד לו לא מותר להגיד לא זו מילה פשוטה שהיא ל׳ ו-א'

אופיר: זה נחמד להגיד שזו מילה פשוטה

קורל: מילה מאוד קשה

אופיר: את נוגעת פה כי להגיד לא זה משהו זה למידה אני גם עברתי את התהליך

קורל: ללמוד להגיד לא, ללמוד להגיד רגע אני לא בטוח, ללמוד רגע לנשום ולקרוא את הסימנים שלנו. ללמוד להכיר את עצמכם הכי טוב שיש… אף אחד… זה כאילו תכירו את עצמכם לפני שבן זוג יכיר אתכם, לפני שההורים שלכם יכירו אתכם, לפני שמישהו יכיר אתכם אתם צריכים לדעת רגע מה קורה בתוך בתוך תוככם. כי אם אתם לא תדעו מה קורה, אתם כל הדברים האחרים יתמסמסו וישברו לכם בחיים אז לדעת לבטא, לדעת להגיד, לא לשמור שום דבר בבטן כי זה גם אחר כך עושה טראומות

אופיר: וגזים

קורל: זהו גם גזים וגם טראומות אנחנו עדיף לא לשמור בבטן. מה קורה שהביוב סתום? כל החרא צף

אופיר: וואו תקשיבי אני צריך לתת לך לדבר עם אישתי כי שוב היא גם בתהליך עם הדברים האלה אני אומר שהיא כבר שלוש ארבע שנים כבר

קורל: זה טרי, שלושה ארבע שנים זה טרי

אופיר: ואני אומר לה אתי אל תשמרי בבטן זה לא עושה טוב תשתפי אותי. תראי אני לא פסיכולוג אני לא הולך להיות המטפל שלך

קורל: היא לא רוצה להקשות עליך יותר

אופיר: אבל נהפוך הוא דווקא שאני לא יודע

קורל: איזה מהמם זה זה רק מראה כמה אתם חברים טובים

אופיר: ודווקא שאני לא יודע ודווקא שאני לא יודע מה עובר עליה עוד יותר קשה לי כי אני בתהיות כואב לה עכשיו

קורל: אני אגיד לך מה

אופיר: כי לפעמים היא אומרת לי ״תשמע אין לי כבר כוח להגיד לך שכואב לי. כאילו לא נעים לי כבר״

קורל: בדיוק אתמול הייתה לי שיחה עם חברה על זה, היא אומרת לי ״מה אני עושה? מה אני עושה? אנשים לא מבינים שכואב לי. אני הולכת אני עושה את הדברים. אני, אני…הם רואים לי בעיניים הם יודעים שיש לי את הכאבים. אבל כאילו הם מצפים ממני להמשיך רגיל?״ עכשיו היא, נגיד אישתך, היא לא רוצה, היא לא רוצה היא יודעת שיש לך את ההתמודדות שלך, נגיד, שקשה לך, ואתה מתעייף ואתה זה. עכשיו, נניח אם היא תשתף אותך שקשה לה ב-X, לא יודעת מה, אז יש מצב שאתה תגיד לעצמך, לא נורא, היום אני אעשה overdo it. אני היום I will overdo It.

אופיר: אני עושה ואני עושה מה שאני יכול בימים שאני יכול ואני יכול לעזור לה, אני עוזר. זה זוגיות.

קורל: לא אבל הנה, אבל זה יפה, זה מאוזן. יש הרבה.. במתי שרק מישהו אחד במערכת היחסים הוא כרוני, אין יותר מידי איזון. אני יכולה להגיד לך, קרה לי כמה פעמים, וזה לאו דווקא אם זה בן זוג או משפחה או זה, כאילו, אני יכולה להגיד לך שיש בן אדם שמבין את הכאב ויודע מה זה, אז לרוב הוא כאילו ינסה גם לטשטש אותו. יותר מאשר כאילו, אם זה היה בן אדם שהוא הוא לא מתמודד. אתה מנסה לטשטש את זה בשביל כמו שהתחלנו בהתחלה , bitch don’t kill my vibes, bitch don’t kill my vibes זה זה. אבל הלבטא בסופו של יום זה הדבר הכי חשוב. ולצערי, זה הדבר שלא משנה כמה אני

ואתה וכל אחד יגיד, תבטאו, תגידו, תעשו, זה משהו שבא עם

אופיר: הזמן.

קורל: הזמן. וזה לא משהו שאפשר להגיד, אוקיי, סבבה. כאילו, הפעלתי את זה.

אופיר: לא אני…אני לא מצפה שזה יקרה כל הסביבה. גם לי, גם לי לקח זמן, תראי, היום אני עולה על במה ומספר את הדברים שנו… אז זה שונה כי אני רגיל כבר לפתוח. אנחנו איפשהו רגילים כבר לפתח את הדברים ברמה אחרת לא רק מול האנשים שהם קרובים.

קורל: אני יכולה להגיד לך שכאילו, יש לי CRPS כבר 14 וחצי שנה, ואיתו אני יודעת להסתדר, כמו שאמרת, נגיד אם הגוף אני ידעתי להסתדר, אבל אם הפה לא ידעתי. אם הלסת לא ידעתי. ונניח לאחרונה באמת אבחנו אותי עם פיברו (פיברומיאלגיה) ואני יכולה להגיד לך שהכואב לי, שאומרים כואב לי עם פיברו, הוא שונה מאשר הכואב לי, נגיד עם משהו שהוא קבוע סטטי. למה? כי הפיברו זז. כאילו, זה יום אחד אני קמה עם ברך תקועה ויום אחרי זה, בכלל תקועה לי ביד והאצבע שלי לא מתיישרת. כאילו, עכשיו, באיזשהו מקום אני מתעייפת מלשמוע אותי אומרת, כואב לי.

אופיר: אתי אומרת לי את זה כל הזמן

קורל: הנה בקשה, נמאס לי להגיד כואב

אופיר: כאילו היא אומרת לי ״נמאס לי, להגיד נמאס לי כואב לי״

קורל: בדיוק ופה זה המקום שלדעתי, הבן אדם צריך לקחת רגע צד אחורה. גם אם זה אומר, לקחת רגע כאילו, יום יומיים של חופש ומיטה, ומנוחה והטענה, ממש. ורגע אחד, להיסגר אתה נגיד עשית את את הסדנת כתיבה שלך. וזה באמת עזר לך לפקס את עצמך, נכון? רגע אחד להיסגר, מי אני כרגע? מה אני

עושה? מה המטרות שלי? מה אני צריכה לעשות? כאילו, לעשות רגע, רי-פוקוס, רי-צ'ארג'ינג, לפעמים הלבטא את זה לעוד בן אדם, לא יעזור לי כמו הרגע של הלקבל את זה, שמשהו לא בסדר. ובגלל שאמרנו את זה, לא צילמנו את זה מקודם בקפה דיברנו על זה, אבל, אנשים בדרך כלל הם חולים ואז הם מחלימים. הם שוברים רגל, והרגל מחלימה. הם עם גבס, ואז הגבס הולך. בן אדם כרוני, בדיוק בן אדם כרוני, אנחנו אף פעם לא מסיימים, אנחנו אף פעם לא מסיימים שיקום, אנחנו אף פעם לא מסיימים מחלה, אנחנו אף פעם לא מסיימים שבר. תמיד אנחנו, באיזשהו עיצומו של איזשהו משהו. אז לא לצפות אף פעם, שתמיד אומרים, נחכה, נקווה לטוב. נקווה לימים טובים יותר. לא. היום זה היום, בואו נעשה עם היום מה שאפשר.

אופיר: אני מאוד מתחבר לזה, כן? כי זה נכון כל יום אתה אני, כל יום קם עם איזה.

קורל: משהו

אופיר: משהו אחר וזה הפתעה אחרת בגוף פעם אחת הרגל לא רוצה להתרומם, פעם שנייה היד לא נו, וצריך ל…

קורל: כל מי שעבר את גיל 35 נראה לי כבר מתחבר

אופיר: וואו זה נכון

קורל: כרוני, לא כרוני, מתחברים, כאילו, יוצא לי הופהלך׳ים, יוצא לי הופהלה, הופהלך, הופה לנו, כזה.

אופיר: קורל היה לי. מה זה, מה זה תענוג לזה..

קורל: לי היה תענוג שבאתם.

אופיר: ואני רוצה איזה משהו שניה לפני שאנחנו מסיימים, מסר אחרון, על איך להיות נכה ללא מעצור?

קורל: איך להיות נכה ללא מעצור? תמיד לחייך. תמיד לחייך, תמיד לדעת שיש דרך. שאם מבקשים, שאם יודעים לבקש עזרה, אז אפשר לעשות דברים. שלא כל, שלא כל מה שחשבתם שיהיה והלך בגלל פציעה או מחלה, לא לשים את הדברים האלה מאחורה ולהגיד, אוקיי, הדברים האלה הם חלומות שלא יקרו. כאילו אני לא אומרת עכשיו בנג'י וצניחות ממסוק, אבל כאילו אם יש משהו שחשבתם או קיוויתם או שהיה לכם במוח שאתם רוצים לעשות עם החיים שלכם, שום נכות או שום פציעה לא אמורה, למנוע מכם להשיג אותו או לעשות אותו, כאילו, לא מבחינת זוגיות, לא מבחינת לימודים, לא מבחינת עבודה, לא מבחינת כלום. אז אין שום דבר שאי אפשר לעשות. יש פשוט מחשבה שמעכבת. יש מחשבה שמעכבת של, אה, אני ככה אז אני לא יכולה לעשות ככה. אפשר גם לחשוב, אה, אני ככה אז אני צריך לעשות א' ב' ג' בשביל שאני אוכל לעשות ככה. אז תמיד לחשוב טיפה מחוץ לקופסה עם חיוך ולדעת שאם חיוך מושכים יותר זבובים. כי כזה, כזה, עם דבש, לא באמת עם דבש מושכים יותר זבובים מאשר עם חומץ.

אופיר: נכון, נכון. את צודקת בקטע הזה

קורל: ולא להתחרפן מתי ש… ויהיו במשך המסע, יהיו רגעים מחרפנים שהתחשק לכם רק לצרוח ולהתפוצץ ואף אחד לא יבין אתכם ואתם תגידו, זר לא יבין?

אופיר: זר באמת לא יבין.

קורל: יש מלא שמבינים אף אחד לא יבין מה אתה חווה, אתה. אבל יש מלא אנשים שיבינו שאתה כרגע בסערת רגשות. פשוט לקבל את הסערה הזאת ולהיות חלק ממנה. כי, בוא, השבעה באוקטובר לימד אותנו. יום שמגיע לא חוזר. אנחנו צריכים כל יום למצות ולחיות וליהנות וכמה שיותר למצות את היום.

״קרפה דיאם״

אופיר: איזה מסר מדהים. קורל תודה רבה שנתת לנו להתארח פה בחדר שלך

קורל: תודה שבאתם.

אופיר: עם הפודקאסט נכים ללא מעצורים. אני הייתי אופיר דהן, ונתראה בפרק הבא של נכים ללא מעצורים.

קורל: אחלה אופיר.

אופיר: תודה רבה.