ישבתי בבית קפה עם הסטנדאפיסט תמיר בוסקילה. וכמו אצל פסיכולוג רק בלי ספה. פתחתי בפניו את כל סיפור חיי. תמיר אמר לי ״תתמקד בכאב ובקושי״. והתחלתי לירות ״אני לא יכול לעלות מדרגות בלי מעקה״ והוא עונה לי ״מעולה״ דמעות מתחילות לחנוק אותי ״עברתי 3 ניתוחים עד גיל 17״ והוא עף ״זה טובבב״ אני מקופל הרצפה ומייבב ״אני מתנוון. ההליכה שלי מתדרדרת״ והוא מבסוט ״בואנה זה ענק״ אני נבוך ״עד גיל 33 הייתי בתול״ והוא בוכה מצחוק ״די בואנה זה יהיה מופע קורע. אנחנו הולכים לעשות בוכטות! ועם ההטבות מביטוח לאומי אתה בכלל תהיה מסודר לחיים״